6 באוגוסט 2012

ד"ר אריאלה נחמני - אי של שפיות

יועד טוען שמחשבה יוצרת מציאות.
אמנם לא הוא המציא את המשפט, אבל הוא דוגמא לאדם שדבק בו.
בהריון עם הדר הבנתי עד כמה יועד הוא המשענת שלי. כמה הדבקות שלו באמונה עוזרת לי ומחזקת אותי.
לא רק יועד היה שם ונמצא שם תמיד.
פגשתי כמה אנשים טובים כבר בתחילת הדרך, שגרמו לי להבין יותר מהכל, כי לא משנה מה, הכל לטובה.

כל בדיקות ההריון נערכו בבית החולים "מאיר" בכפר-סבא.
כשהגעתי לסקירה מכוונת הפנים (שבוע 27) קיבלה אותנו מזכירת המכון לאולטרסאונד- טובה.
היום זה מוזר לי לחשוב אילו סיפורים זכורים לי, אבל טובה, בעיניי, היא דמות שאם יבדקו ממה עשוי הלב שלה
יבחינו שיש שם זהב...
המשפט הראשון שאמרה לי לאחר הבדיקה היה - "לא משנה מה, זה שלך" תוך כדי הפניית האצבע שלה לבטן שלי.
ההחלטה שלך, ההריון שלך. לא הבנתי מה שלי. 
אחר-כך המשיכה וסיפרה לי על ד"ר אריאלה נחמני, שנמצאת במרפאת פה ולסת בבית החולים עצמו, ואיך שטובה אמרה - היא בעניינים. "דברי איתה, את תהיי הרבה יותר חכמה".

לא רציתי להיות חכמה באותם ימים. רציתי מישהו שיבין אותי, חוץ מיועד. 
מישהו שיקבל את ההחלטות והמחשבות שלנו כפי שהם.

היה משהו בטובה, כאילו לא קשור לבדיקה, ולא קשור להתייעצויות הרפואיות.
משהו בה הבין אותי בלי להבין מה הסיפור באמת.

הרגשתי שאין שום צורך, בשבוע 27, להתקשר לעוד ד"ר, ואפילו לא ידעתי ד"ר למה, רק בשביל לדבר.
אני לא במקום הזה. כשתגיע השעה ללידה אני אזכור את השם וארים טלפון.
היום, כשאני חושבת על זה, ד"ר נחמני היא אחת הדמויות שהייתי צריכה להתקשר אליה כבר מהרגע שנודע לנו.

לאריאלה התקשרתי בשבוע 37. השארתי לה הודעה בלי לדעת בכלל למי אני משאירה. 
התקשרתי אליה כי הגיעה לאוזניי שמועה (ושירי כבר דיברה על זה) שבבתי חולים מסוימים תינוקות הנולדים
עם שפה וחך שסועים מועברים לפגיה. לא משנה שבוע הלידה ומשקלם.
בתפיסת המחשבה שלי לא הייתי מוכנה לקבל את זה והיה לי חשוב לברר את זה איתה.
ידעתי שהלידה תהיה ב"מאיר" ורציתי לברר איתה, כאחת מהתחום, שלא כך יהיה עם הדרי, אלא אם כן יהיו נסיבות אחרות.
אריאלה חזרה אליי כבר באותו יום (זה לא דבר מובן מאליו למי שאחראית על מרפאה עמוסה במיוחד).
סיפרתי לה את סיפור הבדיקות ואת מה שרציתי לברר איתה.
המשפט הראשון שלה, לאחר שהציגה את עצמה בפניי, היה - לא משנה מה, אל תפני לאינטרנט לחיפושים. 
זה שוק רמלה-לוד, כל שאלה שיש לך אל תתביישי להרים טלפון או לכתוב לי, מה שתעדיפי. אני כבר אפנה אותך.

אמנם רק בשבוע 37, הלידה עוד לפניי, אבל איזו הקלה.

הדר נולדה כאמור ביום חמישי בערב. יכולנו להשתחרר כבר במוצאי-שבת, אבל נשארנו עוד לילה בשביל לפגוש את מי שעד אותו יום הייתה רק "ד"ר נחמני".
ביום ראשון בבוקר פגשנו אותה בפעם הראשונה; הרגיעה, הסבירה, אבל בעיקר חייכה.
לפעמים כשנמצאים בתוך איזושהיא מערבולת, חיוך הוא מספק. לפעמים המילים רק יכולות לבלבל.
אני די בטוחה שאריאלה ידעה את זה.

החיוך ותחושת ה'יש על מי לסמוך' היו שם לאורך כל הדרך - בפגישת צוות מומחים, בשן הנאונטלית שבקעה להדר על ה"צ'ופצ'יק", בניתוחים שהדר עברה. 
ההרגשה הזאת מלווה אותי גם היום - בבירוקרטיה, בתמיכה המקצועית ויותר מהכל - בתמיכה הרגשית.

אריאלה הייתה שם גם בנסיונות ה"פלטה" של הדר. למעשה היא היחידה שהייתה שם מבחינת הצוות המטפל.
כשאני אומרת הייתה שם, אני מתכוונת להקשיבה עד הסוף; עם דמעות ובלעדיהן, עם הכעסים, עם הרצונות.

כולם היו שם, אבל רק אריאלה הקשיבה.

הקשיבה ונתנה לי את הגושפנקה שקבלת ההחלטות שלנו היא לגיטימית לחלוטין.
יועד הבין וקיבל את הסקת המסקנות שלי, אבל כשאיש מקצוע מקבל אותה יש לה לגיטימציה אחרת.

אריאלה היא הראשונה שאישרה לי שאני כאמא (על אף היותי לא כל-כך ותיקה בתחום) - הדעה שלי, התפיסה שלי, ההבנה שלי משמעותית כמו כל איש מקצוע. לא יורדת מרמתם. 
הדרי היא קודם כל שלי. 
כל החלטה שנקבל היא ראויה ונכונה, כל זאת מתוך התפיסה הברורה שאנחנו רוצים רק את הטוב ביותר עבורה.
האישור לא תמיד היה במילים, אבל תמיד הרגיש לי שהוא שם. 
לפעמים שוכחים לנשום ברגעי משבר, כשיש מישהו שמזכיר לך לקחת אוויר, אתה מבין שהוא רק לטובתך.

אריאלה ממשיכה ללוות אותנו בדרך גם היום. והדרך, עד כמה שזה ישמע מוזר גם לי, רק בתחילתה.
הדרך היום נראית הרבה יותר מוארת בזכותה, ואנחנו לא מחכים יותר רק להגיע לאור שבקצה...

15 תגובות:

  1. כל כך מסכימה עם כל מילה! אריאלה היא מצילת חיים פשוטו כמשמעו! אריאלה עזרה לנו לקבל החלטות קשות מאד ולהיות שלמים איתן. אנחנו קוראים לה: "אריאלה שלנו ממפעל הפיס". אוהבת את האשה הזאת בכל ליבי, היא המלאך של הילדים (או אולי של ההורים) שנולדו עם שסע בחיך ו/או בשפה.
    עירית אמא של איתי

    השבמחק
    תשובות
    1. התלבטתי ארוכות אם להתחיל את הכתיבה באמרה -"כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו", עבורי זה מאוד משקף את אריאלה. בסופו של דבר הבנתי ש"אי של שפיות" לא רק משקף את אריאלה, אלא גם מתאר את המצב, שלדעתי, רובינו מגיעים אליו. לא יודעת למה, אבל איכשהו בכל בעיה שאני נתקלת בה, אני רואה בה מקור לפתרון הבעיה.
      :)
      איריס, אמא של הדרי

      מחק
  2. נעמי, אמא של שיראל.8 באוגוסט 2012 בשעה 23:29

    כל מילה נכונה!!!!!!!!!!
    אמנם לא יצא לי להיפגש עם אריאלה הרבה, אבל בבית החולים אחרי שילדתי ( לא ידעתי לפני הלידה...) , היא היתה כל כך מרגיעה ומנחמת!!!!!!!!!!!
    הינו היסטריים! חיכינו לרגע שמישהו יסביר לנו הכל ביחד ולא פרורים כל פעם...
    והיא הגיע רגועה, מחויכת, מעודדת ומשרה שלווה!
    אני עד היום זוכרת את מה שהיא לבשה, איפה ישבנו והחיוך שלה!!

    ואחרי כמה ימים היו לי בעיות האכלה עם שיראל. סימסתי לה שאלה והיא הגיבה לי תוך פחות משעה!!!!!!!!!!!
    כשהגענו לפגישה בבית החולים, היחס היה יוצא מן הכלל!! כאילו יש לנו קשר אישי איתה...

    אלוקים יחזיר לה על כל מה שהיא נותנת...

    השבמחק
  3. את אריאלה אני מכירה עוד מגיל ממש קטן בתור מטופלת שלה, וכיום היא המטפלת של הקטנה שלי.
    היא אישה מקסימה , והיא הצליחה להרגיע את החששות והפחדים של בעלי בגלל המצב של הילדה.
    לזכותה יאמר, משום שהיא ידעה שהקטנה מאושפזת בפגייה של מאיר, במקום עבודה, יום אחרי הלידה, היא כבר החלה לבקר אותה.

    השבמחק
    תשובות
    1. היי אשרת, אני בטוחה שאריאלה נכנסה ללב של רבים מאיתנו;
      היא בהחלט מיישמת את דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב,
      ועושה את זה בטבעיות מוחלטת.

      איריס

      מחק
  4. אריאלה הזאת היא פשוט מלאך שנשלח משמיים לחזק אותנו ההורים. לפני שהיא ד"ר ולפני שהיא רופאה היא פשוט בן אדם, מה שאני לא יכולה לומר על מרבית הרופאים שפגשנו במהלך השנה האחרונה. היא אישה מדהימה, בכל פעם שאני שולחת לה מייל היא עונה לי עוד באותו היום בשעות הזויות כמו 4:00 לפנות בוקר! מאחלת לה את כל הטוב שבעולם, אין כמוה!

    השבמחק
    תשובות
    1. שבוע טוב,
      אין כמוה בהחלט מתאים לאריאלה.
      אם פגשת את צוות המרפאה שהיא מרכזת, ואם המשכת לקרוא בבלוג, אולי תחשבי כמוני שמדובר בצוות מטפל ייחודי למדי.
      איך הגעת לבלוג? לקראת מה אתם או אחרי מה?
      אשמח לשמוע,

      איריס

      מחק
  5. היי איריס,
    קודם כל שאפו לשתיכן על הבלוג, פשוט מדהים וכיף לקרוא! הרבה פעמים הרגשתי שאתן כותבות את מה שאני מרגישה והרגשתי בסיטואציות מסוימות...
    הגעתי לבלוג כי בתי נולדה עם חך שסוע שלא ידענו עליו במהלך ההריון וזכינו לפגוש את אריאלה כמה ימים אחרי הלידה כי ילדתי ב"מאיר". אני מכירה את הצוות פחות או יותר ואכן התרשמתי מאוד לטובה גם מפרופ' רוזנברג שאותו פגשתי לראשונה לפני כחודש. אכן מדובר בצוות ייחודי ואם כבר אנחנו בסיטואציה הלא פשוטה הזו, לפחות מזל שהם אלו שמטפלים בנו :). בתי בת שנה וחודש ועדיין אין לנו תאריך לניתוח, אבל אנחנו בקשר עם אריאלה כל הזמן.
    המחשבה על הניתוח מלחיצה אותי לא מעט, אבל אני חייבת להודות שאחרי שקראתי את מה שכתבתן על הניתוחים אני מרגישה שאני הרבה יותר יודעת לקראת מה אנחנו הולכים. ממש פירטתן לעומק ועניתן על כל שאלה שהייתה לי ויותר. תודה לכן!

    שיהיה לכן בהצלחה בהמשך הדרך ורק בריאות!

    ניב

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה ניב, גם לכם!
      נשמח מאוד אם תצטרפי ל"קומונה" שקישור אליו יש בפוסט האחרון שפרסמנו אתמול.
      אנחנו מנסות בימים אלה להפיץ אותו וכמובן שכל עזרה תתקבל בברכה.
      התגובה שלך כאן מראה לי עד כמה הוא נחוץ.

      ושוב בריאות והצלחה - לכולנו :)

      איריס

      מחק
  6. אני רק רוצה לומר שאני בחור בגיל 40 לחיי יליד של חיך ושפה שסועים, הוריי והרפואה אז לא ידעו ממש איך להתמודד עם הבעיה כמו היום ואריאלה היקרה היתה תמיד כשהיינו צריכים אותה ותמיד בכל הניתוחים שעשיתי היא ליוותה ויעצה לי ולמשפחתי מה צריך ומה כדאי וגם אחרי הניתוחים היא באה לבקר ולראות שהכל בסדר ואפילו היה פעם אחת שהיא הגיעה לגן הילדים שהייתי בן 4 כדי לראות איך אני משתלב בגן ואף שוחחה עם הגננת.
    כל מה שנותר לי הוא רק לברך אותה בחיים טובים ומאושרים ושה' יגמול לה על כל הטוב והחסד שהיא עושה.

    רפאל כהן,חולון

    השבמחק
  7. שלום רפאל,

    תודה רבה על תגובתך המרגשת.
    הרשיתי לעצמי לשלוח לאריאלה את מה שכתבת, אני חושבת שהיא תשמח.

    הרבה בריאות ושמחה,
    שירי, אימא של אורי

    השבמחק
  8. היי, אני מחפשת את המייל של אריאלה כדי להתייעץ איתה. אשמח לקבל אותו. תודה,
    רעות
    Ranreutran@gmail.com

    השבמחק
    תשובות
    1. הי רעות,
      המייל שיש לי הוא:
      ariela50@bezeqint.net
      לפעמים לוקח לה כמה ימים אבל בסוף היא עונה.
      בהצלחה,
      שירי

      מחק