תינוק שנולד עם שפה שסועה ו/או חך שסוע מושפע מן השסע בכל מה שקשור להתפתחות הדיבור.
גם בתחום זה קיימות שמועות רבות ודעות קדומות, ולכן לפני הכול אציין את השורה התחתונה: גם במקרים של שסע ואפילו שסע קשה, הילד לומד לתקשר ולדבר ובסופו של דבר הכול מטופל ומסתדר; וכפי שכבר כתבתי כאן לא מעט, מה שנדרש הוא סבלנות, אופטימיות ומעקב אצל הרופאים והמטפלים המתמחים בנושא.
***
כשתינוק נולד עם שפה שסועה, הוא מתקשה לסגור את השפתיים. במקרים של שסע קשה אין בכלל אפשרות להצמיד את השפתיים זו לזו. לכן ברור שהתינוק יתקשה בשלב זה להפיק צלילים כמו "ב" או "מ" שהם בסיסיים בחודשי החיים הראשונים. הדבר אינו צריך להדאיג אתכם, שכן כבר בסביבות גיל 4-5 חודשים התינוק צפוי לעבור ניתוח לאיחוי השסע בשפה, ולאחר ההחלמה מן הניתוח (הנמשכת כשבועיים-שלושה) יתחיל תהליך של התנסות של התינוק עם המבנה החדש של השפתיים, למידה מואצת והשלמת החסר.
בכל מקרה, אם אתם נתקלים בקושי גם לאחר ניתוח זה בכל הקשור לדיבור, כדאי להיות במעקב אצל קלינאית תקשורת המתמחה במקרים של שפה שסועה (וכפי שכבר ציינתי כאן, כדאי ממילא להיות במעקב במרפאה המתמחה בטיפול בשסע על כל היבטיו, ואז גם טיפול בדיבור יהיה חלק מן השירותים שתקבלו). קלינאית תקשורת כזו תוכל להדריך אתכם בתרגילים לעידוד הפקה נכונה של צלילים ובמרבית המקרים העניין מסתדר במהירות.
***
כאשר החך שסוע (עם או בלי שסע בשפה), העניין מורכב יותר - וגם כאן, ככל שהשסע משמעותי יותר, תהיה לו השפעה גדולה יותר על התפתחות הדיבור. באופן כללי כדאי להבין שעבור תינוק עם חך שסוע, כל התהליך של התפתחות הדיבור הינו שונה. רובנו לא חושבים על כך, אך בעצם, התינוק לומד לדבר מגיל אפס: הוא מגלגל את הלשון בתוך הפה, הוא פותח וסוגר את השפתיים, הוא מתנסה בתנועות יניקה ומציצה ובאופן אקראי מפיק צלילים. עם הזמן הוא מתחיל להבין את העניין והפקת הצלילים נעשית מודעת ומכוונת, ונלווה אליה חיקוי של הסביבה. כאשר החך שסוע, ההתנסות של התינוק בכל מה שקשור לחלל הפה שלו הינה שונה - ומשתנה באופן דרמטי לאחר הניתוח לאיחוי השסע בחך (בסביבות גיל שנה).
גם לפני הניתוח לאיחוי השסע בחך, התינוק יפיק צלילים ויתקשר עם הסביבה, אלא שהתהליך יהיה מעט שונה, ובהחלט יהיו גם צלילים שהוא עלול להתקשות לבטא לעומת תינוקות אחרים בני גילו (כדאי לזכור שכאן נכנסים לתמונה גם הנתונים האישיים של התינוק שאינם קשורים לשסע - לכל ילד קצב התקדמות משלו גם בתחום הדיבור ולכל אחד יכולים להיות עיכובים בתחומים מסוימים וזה טבעי לחלוטין). לאחר הניתוח בחך חל שינוי מהותי באופן שבו התינוק מרגיש את פנים הפה שלו: הפתח שהיה ב"גג" הפה נסגר, זרימת האוויר בין הפה לאף משתנה (גם מעבר נוזלים ומזון מהפה לאף נפסק) וכל החוויה משתנה.
כשאורי עבר את הניתוח לאיחוי השסע בחך, הרגשנו כאילו הוא צריך ללמוד להשתמש בכל חלל מהפה מחדש. זה התחיל כבר לאחר הניתוח, בתקופת ההחלמה, כשהיה לו קשה לבלוע והוא פשוט סירב לאכול. אנחנו חשבנו שכואב לו, אבל שיחה קצרה עם פרופ' רוזנברג, המנתח, הבהירה לנו במה מדובר: אכן יכולים להיות כאבים אחרי הניתוח (והתינוק מקבל משככי כאבים על פי הצורך), אך מה שיותר מפריע לו הוא החוויה החדשה והלא מוכרת, והצורך להתמודד עם תחושה חדשה בכל מה שנוגע להחזקת המזון בפה ולבליעה שלו.
ההחלמה מניתוח החך אכן הייתה קשה במקרה שלנו, בעיקר בגלל שהיה קשה להאכיל את אורי. ממשפחות אחרות שמעתי שדווקא ההחלמה מניתוח זה הייתה קלה מאוד לעומת ההחלמה מניתוח השפה... זה כנראה עניין מאוד אישי. על כל פנים, במקרה שלנו היה קושי גדול אך הוא היה זמני, ולאחר שחלפה תקופת ההחלמה הלא פשוטה נכנסנו לשלב מדהים של התפתחות מואצת והשלמת החסר: מבחינת אוכל, כפי שכבר כתבתי כאן בפוסטים אחרים, אורי התחיל להתנסות במגוון עצום של מאכלים שקודם היה לו קשה לאכול, ומבחינת הדיבור - אני זוכרת תקופה של התקדמות אדירה בזמן קצר מאוד, כאילו נפתח איזה סכר והכול פרץ החוצה. הילד פשוט לא הפסיק לפטפט ולקשקש, הוסיף לעצמו מדי יום עוד ועוד תנועות ועיצורים ועוד שילובים חדשים של הברות, וכולנו היינו מאושרים.
***
שני הניתוחים שהזכרתי - בשפה ובחך - אמורים לפתור את הבעיה שגרמה לקושי, ולכאורה, אחריהם לא אמורות להתעורר בעיות נוספות הקשורות לדיבור. בפועל, המצב אינו תמיד כזה, ולכן כדאי להמשיך להיות במעקב אצל קלינאית תקשורת ולהמשיך לבדוק את התפתחות הדיבור (בשלב זה הדיבור עדיין בתהליכי התפתחות והתקדמות גם אצל ילדים שנולדו ללא כל בעיה).
בפרט אצל ילדים שנולדו עם חך שסוע, גם לאחר הניתוח לאיחוי השסע בחך עלולה להופיע תופעה של בריחת אוויר המתבטאת בדיבור מאנפף ובתהודה לא תקינה בעת הדיבור. הדבר קורה באחוז קטן של המקרים ואם הוא אכן מאובחן ככזה על ידי הגורמים המקצועיים, יתכן שהילד יזדקק לניתוח נוסף בהמשך הדרך. ניתוחים כאלה מתבצעים, ככל שידוע לנו, בסביבות גיל 4-5, ואחריהם לרוב העניין מסתדר.
מעבר לכך, ילדים שנולדו עם חך שסוע עלולים לפתח הפקה לא נכונה של צלילים מסוימים - בגלל הרגלים שהתקבעו אצלם עוד מימי החך השסוע. למשל, אורי עד היום מדבר באופן שנקרא בשפה המקצועית backing - הוא מעדיף הפקת צלילים עם החלק האחורי של הפה והדבר מתבטא בשני שיבושים מרכזיים: הוא אומר ק' במקום ת' וג' במקום ד'. למשל, במקום "תפוח אדמה" הוא יאמר "קפוח אגמה"... כרגע עוד מעט מוקדם לטפל בתופעה ובינתיים היא אינה מפריעה במיוחד, הדבר משתלב בדיבור הילדותי האופיינו לגילו וברוב המקרים מצליחים להבין אותו. בהמשך הדרך הוא אמור להיות מטופל אצל קלינאית תקשורת והעניין צפוי להסתדר. זו כמובן רק דוגמא - בכל מקרה, כאמור, מומלץ להיות במעקב.
***
מבחינת שמיעה, במקרים של חך שסוע ישנה נטייה להצטברות נוזלים באוזניים - יותר מאשר אצל ילדים שנולדו עם חך שלם. גם כאן כדאי להיות במעקב אצל רופא אא"ג המתמחה במקרים מסוג זה (גם מומחה אא"ג הינו בדרך כלל חלק מן הצוות המטפל במרפאה הרב-תחומית). המעקב יכלול בדיקה של האוזניים ובדיקות שמיעה תקופתיות.
בגלל אותה נטייה להצטברות נוזלים, קיימת כיום מדיניות של צנרור עור התוף (הכנסת "כפתורים" לאוזניים) כעניין שבשגרה, במסגרת הניתוח לאיחוי השסע בחך (כאמור, בסביבות גיל שנה). הכפתורים אמורים לאוורר את האוזן באופן שימנע הצטברות נוזלים ויעזור להתפתחות תקינה של השמיעה. הם נשארים בעור התוף לתקופה שלא ניתן לדעת מראש - החל מכמה חודשים ועד שנתיים - ובסופו של דבר במרבית המקרים נפלטים מעצמם. כל עוד הם נמצאים באוזן (וגם לאחר שנפלטו, עד שתקבלו אישור מהרופא שעור התוף התאחה והכול תקין), תצטרכו להיות במעקב רופא אא"ג אחת לכמה חודשים, וכן להשתמש באטמי אוזניים על מנת למנוע חדירת מים לאוזן - באמבטיה, בבריכה ובים.
למרות יתרונותיהם הרבים, הכפתורים אינם חפים מחסרונות (וזאת בנוסף לצורך להשתמש באטמים כעניין שגרתי). מניסיוננו הם עלולים בשלב כלשהו להתחיל לגרום לזיהומים ולדלקות חוזרות. אנחנו לא התלהבנו במיוחד מהחדרת הכפתורים לאוזניים, אך כל הרופאים שדיברנו איתם על הנושא המליצו בחום כן לעשות זאת - בגלל החך השסוע. בסופו של דבר הסכמנו לתהליך (שהיה כאמור חלק מהניתוח בחך) ולמרות החוויה הלא נעימה שעברנו איתם, אין לנו אפשרות לדעת מה היה קורה בלעדיהם. אם גם אתם מרגישים לא שלמים עם הכפתורים, אתם יכולים בהחלט לשאול ולבדוק את העניין - ולגבש דעה משלכם. כיום, כאמור, כל המומחים בתחום ממליצים עליהם בחום במקרים של חך שסוע.
***
כל הדברים שציינתי עלולים להישמע מבהילים. חשוב לי להדגיש, גם כאן, שמעבר לקושי של חודשי החיים הראשונים - אז בעיקר מדובר על קשיים הקשורים להאכלת התינוק ולניתוחים שעליו לעבור - מדובר בעניינים יחסית פעוטים. מניסיוני כאימא, גם ילד שנולד ללא שום שסע והוא בריא ושלם, יצטרך להתמודד עם אתגרים שונים במהלך שנות הילדות; תחומים הקשורים להתפתחות הילד ולאבחונים למיניהם תפסו תאוצה אדירה בשנים האחרונות - אני לא מכירה אף ילד שלא נזקק לפחות פעם אחת בחייו לאיזשהו מעקב וטיפול מקצועי, כמו פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, הוראה מתקנת ועוד. גם כפתורים באוזניים ניתנים לילדים רבים ללא קשר לשסע בחך.
אני מעדיפה לראות את התהליכים שאנו עוברים כחלק מגידול של ילד רגיל. את המעקבים המיוחדים האופיניים לשסע - כמו מעקב דיבור ומעקב שמיעה - אני מעדיפה לסווג כחלק מהטיפולים שכל ילד עלול להזדקק להם. אם אנחנו מקבלים את הדברים כך, ולא שוקעים ברחמים עצמיים בגלל אותה מילה מפחידה, "השסע", נדמה לי שהיכולת שלנו להתמודד מתגברת פלאים.
גם בתחום זה קיימות שמועות רבות ודעות קדומות, ולכן לפני הכול אציין את השורה התחתונה: גם במקרים של שסע ואפילו שסע קשה, הילד לומד לתקשר ולדבר ובסופו של דבר הכול מטופל ומסתדר; וכפי שכבר כתבתי כאן לא מעט, מה שנדרש הוא סבלנות, אופטימיות ומעקב אצל הרופאים והמטפלים המתמחים בנושא.
***
כשתינוק נולד עם שפה שסועה, הוא מתקשה לסגור את השפתיים. במקרים של שסע קשה אין בכלל אפשרות להצמיד את השפתיים זו לזו. לכן ברור שהתינוק יתקשה בשלב זה להפיק צלילים כמו "ב" או "מ" שהם בסיסיים בחודשי החיים הראשונים. הדבר אינו צריך להדאיג אתכם, שכן כבר בסביבות גיל 4-5 חודשים התינוק צפוי לעבור ניתוח לאיחוי השסע בשפה, ולאחר ההחלמה מן הניתוח (הנמשכת כשבועיים-שלושה) יתחיל תהליך של התנסות של התינוק עם המבנה החדש של השפתיים, למידה מואצת והשלמת החסר.
בכל מקרה, אם אתם נתקלים בקושי גם לאחר ניתוח זה בכל הקשור לדיבור, כדאי להיות במעקב אצל קלינאית תקשורת המתמחה במקרים של שפה שסועה (וכפי שכבר ציינתי כאן, כדאי ממילא להיות במעקב במרפאה המתמחה בטיפול בשסע על כל היבטיו, ואז גם טיפול בדיבור יהיה חלק מן השירותים שתקבלו). קלינאית תקשורת כזו תוכל להדריך אתכם בתרגילים לעידוד הפקה נכונה של צלילים ובמרבית המקרים העניין מסתדר במהירות.
***
כאשר החך שסוע (עם או בלי שסע בשפה), העניין מורכב יותר - וגם כאן, ככל שהשסע משמעותי יותר, תהיה לו השפעה גדולה יותר על התפתחות הדיבור. באופן כללי כדאי להבין שעבור תינוק עם חך שסוע, כל התהליך של התפתחות הדיבור הינו שונה. רובנו לא חושבים על כך, אך בעצם, התינוק לומד לדבר מגיל אפס: הוא מגלגל את הלשון בתוך הפה, הוא פותח וסוגר את השפתיים, הוא מתנסה בתנועות יניקה ומציצה ובאופן אקראי מפיק צלילים. עם הזמן הוא מתחיל להבין את העניין והפקת הצלילים נעשית מודעת ומכוונת, ונלווה אליה חיקוי של הסביבה. כאשר החך שסוע, ההתנסות של התינוק בכל מה שקשור לחלל הפה שלו הינה שונה - ומשתנה באופן דרמטי לאחר הניתוח לאיחוי השסע בחך (בסביבות גיל שנה).
גם לפני הניתוח לאיחוי השסע בחך, התינוק יפיק צלילים ויתקשר עם הסביבה, אלא שהתהליך יהיה מעט שונה, ובהחלט יהיו גם צלילים שהוא עלול להתקשות לבטא לעומת תינוקות אחרים בני גילו (כדאי לזכור שכאן נכנסים לתמונה גם הנתונים האישיים של התינוק שאינם קשורים לשסע - לכל ילד קצב התקדמות משלו גם בתחום הדיבור ולכל אחד יכולים להיות עיכובים בתחומים מסוימים וזה טבעי לחלוטין). לאחר הניתוח בחך חל שינוי מהותי באופן שבו התינוק מרגיש את פנים הפה שלו: הפתח שהיה ב"גג" הפה נסגר, זרימת האוויר בין הפה לאף משתנה (גם מעבר נוזלים ומזון מהפה לאף נפסק) וכל החוויה משתנה.
כשאורי עבר את הניתוח לאיחוי השסע בחך, הרגשנו כאילו הוא צריך ללמוד להשתמש בכל חלל מהפה מחדש. זה התחיל כבר לאחר הניתוח, בתקופת ההחלמה, כשהיה לו קשה לבלוע והוא פשוט סירב לאכול. אנחנו חשבנו שכואב לו, אבל שיחה קצרה עם פרופ' רוזנברג, המנתח, הבהירה לנו במה מדובר: אכן יכולים להיות כאבים אחרי הניתוח (והתינוק מקבל משככי כאבים על פי הצורך), אך מה שיותר מפריע לו הוא החוויה החדשה והלא מוכרת, והצורך להתמודד עם תחושה חדשה בכל מה שנוגע להחזקת המזון בפה ולבליעה שלו.
ההחלמה מניתוח החך אכן הייתה קשה במקרה שלנו, בעיקר בגלל שהיה קשה להאכיל את אורי. ממשפחות אחרות שמעתי שדווקא ההחלמה מניתוח זה הייתה קלה מאוד לעומת ההחלמה מניתוח השפה... זה כנראה עניין מאוד אישי. על כל פנים, במקרה שלנו היה קושי גדול אך הוא היה זמני, ולאחר שחלפה תקופת ההחלמה הלא פשוטה נכנסנו לשלב מדהים של התפתחות מואצת והשלמת החסר: מבחינת אוכל, כפי שכבר כתבתי כאן בפוסטים אחרים, אורי התחיל להתנסות במגוון עצום של מאכלים שקודם היה לו קשה לאכול, ומבחינת הדיבור - אני זוכרת תקופה של התקדמות אדירה בזמן קצר מאוד, כאילו נפתח איזה סכר והכול פרץ החוצה. הילד פשוט לא הפסיק לפטפט ולקשקש, הוסיף לעצמו מדי יום עוד ועוד תנועות ועיצורים ועוד שילובים חדשים של הברות, וכולנו היינו מאושרים.
***
שני הניתוחים שהזכרתי - בשפה ובחך - אמורים לפתור את הבעיה שגרמה לקושי, ולכאורה, אחריהם לא אמורות להתעורר בעיות נוספות הקשורות לדיבור. בפועל, המצב אינו תמיד כזה, ולכן כדאי להמשיך להיות במעקב אצל קלינאית תקשורת ולהמשיך לבדוק את התפתחות הדיבור (בשלב זה הדיבור עדיין בתהליכי התפתחות והתקדמות גם אצל ילדים שנולדו ללא כל בעיה).
בפרט אצל ילדים שנולדו עם חך שסוע, גם לאחר הניתוח לאיחוי השסע בחך עלולה להופיע תופעה של בריחת אוויר המתבטאת בדיבור מאנפף ובתהודה לא תקינה בעת הדיבור. הדבר קורה באחוז קטן של המקרים ואם הוא אכן מאובחן ככזה על ידי הגורמים המקצועיים, יתכן שהילד יזדקק לניתוח נוסף בהמשך הדרך. ניתוחים כאלה מתבצעים, ככל שידוע לנו, בסביבות גיל 4-5, ואחריהם לרוב העניין מסתדר.
מעבר לכך, ילדים שנולדו עם חך שסוע עלולים לפתח הפקה לא נכונה של צלילים מסוימים - בגלל הרגלים שהתקבעו אצלם עוד מימי החך השסוע. למשל, אורי עד היום מדבר באופן שנקרא בשפה המקצועית backing - הוא מעדיף הפקת צלילים עם החלק האחורי של הפה והדבר מתבטא בשני שיבושים מרכזיים: הוא אומר ק' במקום ת' וג' במקום ד'. למשל, במקום "תפוח אדמה" הוא יאמר "קפוח אגמה"... כרגע עוד מעט מוקדם לטפל בתופעה ובינתיים היא אינה מפריעה במיוחד, הדבר משתלב בדיבור הילדותי האופיינו לגילו וברוב המקרים מצליחים להבין אותו. בהמשך הדרך הוא אמור להיות מטופל אצל קלינאית תקשורת והעניין צפוי להסתדר. זו כמובן רק דוגמא - בכל מקרה, כאמור, מומלץ להיות במעקב.
***
מבחינת שמיעה, במקרים של חך שסוע ישנה נטייה להצטברות נוזלים באוזניים - יותר מאשר אצל ילדים שנולדו עם חך שלם. גם כאן כדאי להיות במעקב אצל רופא אא"ג המתמחה במקרים מסוג זה (גם מומחה אא"ג הינו בדרך כלל חלק מן הצוות המטפל במרפאה הרב-תחומית). המעקב יכלול בדיקה של האוזניים ובדיקות שמיעה תקופתיות.
בגלל אותה נטייה להצטברות נוזלים, קיימת כיום מדיניות של צנרור עור התוף (הכנסת "כפתורים" לאוזניים) כעניין שבשגרה, במסגרת הניתוח לאיחוי השסע בחך (כאמור, בסביבות גיל שנה). הכפתורים אמורים לאוורר את האוזן באופן שימנע הצטברות נוזלים ויעזור להתפתחות תקינה של השמיעה. הם נשארים בעור התוף לתקופה שלא ניתן לדעת מראש - החל מכמה חודשים ועד שנתיים - ובסופו של דבר במרבית המקרים נפלטים מעצמם. כל עוד הם נמצאים באוזן (וגם לאחר שנפלטו, עד שתקבלו אישור מהרופא שעור התוף התאחה והכול תקין), תצטרכו להיות במעקב רופא אא"ג אחת לכמה חודשים, וכן להשתמש באטמי אוזניים על מנת למנוע חדירת מים לאוזן - באמבטיה, בבריכה ובים.
למרות יתרונותיהם הרבים, הכפתורים אינם חפים מחסרונות (וזאת בנוסף לצורך להשתמש באטמים כעניין שגרתי). מניסיוננו הם עלולים בשלב כלשהו להתחיל לגרום לזיהומים ולדלקות חוזרות. אנחנו לא התלהבנו במיוחד מהחדרת הכפתורים לאוזניים, אך כל הרופאים שדיברנו איתם על הנושא המליצו בחום כן לעשות זאת - בגלל החך השסוע. בסופו של דבר הסכמנו לתהליך (שהיה כאמור חלק מהניתוח בחך) ולמרות החוויה הלא נעימה שעברנו איתם, אין לנו אפשרות לדעת מה היה קורה בלעדיהם. אם גם אתם מרגישים לא שלמים עם הכפתורים, אתם יכולים בהחלט לשאול ולבדוק את העניין - ולגבש דעה משלכם. כיום, כאמור, כל המומחים בתחום ממליצים עליהם בחום במקרים של חך שסוע.
***
כל הדברים שציינתי עלולים להישמע מבהילים. חשוב לי להדגיש, גם כאן, שמעבר לקושי של חודשי החיים הראשונים - אז בעיקר מדובר על קשיים הקשורים להאכלת התינוק ולניתוחים שעליו לעבור - מדובר בעניינים יחסית פעוטים. מניסיוני כאימא, גם ילד שנולד ללא שום שסע והוא בריא ושלם, יצטרך להתמודד עם אתגרים שונים במהלך שנות הילדות; תחומים הקשורים להתפתחות הילד ולאבחונים למיניהם תפסו תאוצה אדירה בשנים האחרונות - אני לא מכירה אף ילד שלא נזקק לפחות פעם אחת בחייו לאיזשהו מעקב וטיפול מקצועי, כמו פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, הוראה מתקנת ועוד. גם כפתורים באוזניים ניתנים לילדים רבים ללא קשר לשסע בחך.
אני מעדיפה לראות את התהליכים שאנו עוברים כחלק מגידול של ילד רגיל. את המעקבים המיוחדים האופיניים לשסע - כמו מעקב דיבור ומעקב שמיעה - אני מעדיפה לסווג כחלק מהטיפולים שכל ילד עלול להזדקק להם. אם אנחנו מקבלים את הדברים כך, ולא שוקעים ברחמים עצמיים בגלל אותה מילה מפחידה, "השסע", נדמה לי שהיכולת שלנו להתמודד מתגברת פלאים.
היי שירי, אז עכשיו אני מבינה שיש משמעות נוספת לפלטה שקיבלנו כשמיכל הייתה בת שבוע..ולפי מה שאת אומרת היא מאוד חשובה ולא רק להאכלה. היא בעצם סוגרת את החך מגיל שבוע וכך היא בתחושה שאין בכלל שסע, היכולת מציצה יותר טובה ובעזרתה נוצר הואקום. הפלטה יורדת פעם אחת ביום לניקוי וגם ניקוי של החך- ותודה לדר׳ בוצר שממש עזר לנו בנושא ניקוי החך (פד גזה ועם האצבע מן סיבוב בחלל הפה)...
השבמחקתודה רבה! מיטל