29 ביולי 2012

תינוקות עם חך שסוע - האכלה וטיפול בשנה הראשונה

כאשר מגלים שפה שסועה, מיד מתעוררת שאלה לגבי שלמות החך, והיא שאלה קריטית, משום שההבדל בין שפה שסועה בלבד לבין שפה וחך שסועים הוא עצום. לשסע בחך ישנן השלכות רבות על תחומים רבים, ואפרט אותן כאן בקצרה - על מנת לעזור להורים לילד עם חך שסוע להתמודד עם מגוון האתגרים העומדים בפניהם.

1. האכלה ראשונית

כאשר החך שסוע - התינוק אינו מסוגל ליצור ואקום! וכאן מתחילה הבעיה. לא משנה כמה התינוק יתאמץ וכמה אמו תשתדל, היניקה (מפטמת האם או מפטמת הבקבוק) פשוט איננה אפשרית. למרות שיצא לי לקרוא על "מקרים מסוימים בהם ההנקה כן אפשרית", לא נתקלתי במקרה כזה ואשמח אם מישהו יאיר את עיניי. מניסיוני האישי ומאיך שאני מבינה את הצורך ליצור ואקום כדי לינוק, הדבר פשוט בלתי אפשרי (באופן אישי התאבלתי על כך לא מעט).

מה עושים? ישנו בקבוק מיוחד שנקרא בקבוק הברמן - Haberman Feeder. ניתן לרכוש אותו בחו"ל או בארץ (דרך רשת שילב - כדאי להתקשר לחנות לפני שבאים כי לא כל סניף שלהם מחזיק את זה; או דרך חברת בפקס שהיא היבואן של מדלה בארץ). הבקבוק מבוסס על עיקרון פשוט אך גאוני: הפטמה ארוכה וגדולה ואפשר להעביר אליה כמות של חלב מהבקבוק עצמו, מעין "מאגר" זמני. בין הבקבוק לבין הפטמה ישנו שסתום חד כיווני כך שהחלב שעבר לפטמה לא יכול לחזור אחורה אל הבקבוק. כשהתינוק לוחץ (הוא עושה תנועות סחיטה על הפטמה כי זהו האינסטינקט שלו, הוא רק לא מצליח לשאוב כי אין ואקום), אין לחלב לאן "לברוח" בגלל השסתום החד כיווני וכך הוא נסחט לפיו של התינוק, ויציאת החלב מהפטמה לפה "שואבת" חלב חדש מהבקבוק למאגר שבפטמה.

קצת קשה להבין את התיאור הפנטסטי הזה עד שרואים את הבקבוק בפעולה. זהו בקבוק יקר אבל הכרחי ביותר להאכלת תינוק עם חך שסוע. כדאי לקנות כמה כאלה ואפילו לפני הלידה אם יודעים בוודאות שהחך שסוע.

כאשר השסע גדול במיוחד, יתכן שלתינוק יהיה קשה לסחוט את החלב עד לפיו אפילו בעזרת בקבוק ההברמן. זה מאוד בולט משום שרואים שלוקח לתינוק המון המון זמן לאכול אפילו כמויות קטנות, ובשלב כלשהו הוא מתעייף ומפסיק. במקרה כזה, מכיוון שהפטמה גדולה וגמישה, המטפל יכול לאחוז בפטמה ולעזור לתינוק לשאוב ממנה את החלב, על ידי תנועות סחיטה עדינות, קצובות, במקביל לתנועות הבליעה של התינוק. כך היה עם הבן שלי: עד גיל 3-4 חודשים, מעט לפני הניתוח הראשון, עזרתי לו כך בכל ארוחה, עד שראיתי שהוא מספיק חזק ומיומן ומסתדר לבד.

דגשים חשובים:

א. כאשר עוזרים לתינוק וסוחטים לפיו את החלב, חייבים כמובן לעקוב אחרי תנועות הבליעה והנשימה שלו, לסחוט את החלב לפיו בהתאם ולא להאיץ בו, שלא יבלע יותר מדי אוויר או חלילה ישאף חלב לריאות. זה נשמע מאוד מבהיל אבל עם תשומת לב, רגישות וסבלנות אפשר ללמוד את התהליך ולעבור את זה.

ב. בגלל השסע בחך ישנה תופעה של בליעת אוויר - הרבה יותר מאשר אצל תינוק רגיל. תופעה זו מתגברת אם המטפל עוזר לתינוק וסוחט את החלב לפיו. לכן חייבים להיות סבלניים: התינוק יאכל כמויות קטנות, ירצה הרבה הפסקות לגיהוק ולפעמים "ייסתם" ולא יוכל להמשיך לאכול עד שהאוויר ייצא! הארוחות יהיו לעתים קרובות ועלולות להימשך זמן רב. זה לא פשוט אבל זכרו שזו ההתחלה ושעם הגדילה וההתחזקות התינוק יוכל לאכול יותר ויותר בכוחות עצמו, יבלע פחות אוויר והכול יהיה פשוט יותר.

ג. מכל מה שתיארתי אתם ודאי כבר מבינים שההאכלה, לפחות בחודשים הראשונים לחייו של התינוק, היא עניין עדין ומורכב. חשוב לעקוב בקפדנות אחר משקלו של התינוק ולוודא שהוא מצליח לעלות במשקל (קפדנות אין פירושה היסטריה; אבל אם נטייתכם הטבעית היא לסמוך על חושיו הבריאים של התינוק ולא להתייחס למספרים ולעקומות בטיפת חלב, חשוב לזכור שחך שסוע הוא בדיוק המקרה בו כן צריך לשים לב למשקל). כדאי להיות במעקב צמוד ואם חוששים - להתייעץ, עם הרופא המטפל לגבי העלייה במשקל ועם מישהו מנוסה בעניין לגבי טכניקת ההאכלה. אגב, גם בשביל זה אנחנו כאן.


2. חלב אם או תחליף?

כשאוּרי נולד, אני הייתי כבר אימא מנוסה - הוא הילד הרביעי שלנו - ומניקה מנוסה. היה לי קשה מאוד לקבל את העובדה (שהבנתי כבר בהיריון) שלא אוכל להיניק אותו. אבל לא הייתה ברירה. בימים הראשונים אחרי הלידה ניסיתי בכל זאת, כמה פעמים, וראיתי שזה חסר טעם, מתסכל את שנינו ופשוט בלתי אפשרי - החך היה פתוח לגמרי ולא היה שום סיכוי ליצור את הואקום הנדרש ליניקה.

אז החלטתי שאני עוברת לחלופה הבאה בתור: לתת לו חלב אם שאוב. כבר בבית החולים נתנה לי האחות האחראית על התינוקייה אישור בכתב לגבי השסע בשפה ובחך, מה שאפשר לנו לקבל ב"יד שרה" את משאבת החלב הכי טובה והכי משוכללת שלהם, משאבה דו צדדית מדהימה של "ספקטרה"; וכך התחילה תקופת השאיבות.

בחודשים הבאים הייתי עסוקה בשאיבת חלב, איסוף, רישום כמויות וכמובן האכלה של התינוק שלי (ראו פסקה קודמת: ההאכלה עצמה הייתה פרויקט רציני). למדתי איך כדאי לשאוב, איך לשמר את הכמויות, איך לאחסן את החלב ואיך לחמם אותו. אפשר לומר שפשוט עבדתי בזה... לא הייתה ברירה - היה לי מאוד חשוב שהתינוק שלי, שנמנעה ממנו האפשרות לינוק, לפחות יקבל את החלב הזה. במצבו המיוחד של אוּרי, הדבר הכי טוב עבורו היה לקבל חלב אם - מכל מיני סיבות שלא אכנס אליהן כאן.

הפרויקט הזה, שהיה מתיש וסוחט ביותר, נמשך כמה חודשים טובים. בגיל חמישה חודשים בערך (אחרי ההחלמה מהניתוח הראשון) התחלתי לשלב תחליפים, בכמויות קטנות ובהדרגה; ובגיל שמונה חודשים סיימתי סופית את השאיבות. הייתי מאוד גאה על התקופה הזו בה התינוק שלי ניזון מחלב אם, אך גם סחוטה ביותר מהקושי הרב.

כיום, כשמדי פעם מתייעצות איתי אימהות במצב דומה לגבי הדילמה - לתת חלב שאוב או תחליף - קשה לי לתת תשובה ברורה. יותר מכל, הדבר תלוי בבחירה האישית של האם. האם חשוב לך להעניק חלב אם לתינוקך? האם את רוצה להיכנס לזה? כיצד את מרגישה לגבי מתן תחליף חלב? יותר מכל אני רוצה להדגיש, ששתי האופציות לגיטימיות לחלוטין. חלב אם הוא דבר נפלא ואני מאוד מאמינה בו. אני חושבת שהוא הדבר הטוב ביותר לתינוק (וישנם יתרונות ברורים בהנקה גם לאם). אבל בקבוקים ואבקות, לפני שהפכו ל"מיין סטרים" בתזונת תינוקות, נוצרו בדיוק בשביל המקרים הללו, שבהם התינוק באמת לא יכול לינוק!

סיפוק חלב אם שאוב הוא פרויקט כבד מאוד משום שהגוף שלנו מתקשה לספק כמויות משמעותיות כשמתחברת אליו מכונה ולא תינוק. זה אולי נשמע הזוי אבל זה ממש כך (גם יועצות הנקה מקצועיות מסבירות כמה קשה לייצר כמויות כשאין הנקה אלא רק שאיבה, וכמה חשוב לשאוב לעתים קרובות מאוד כדי להצליח לספק את הכמות הנדרשת). השאיבה היא גם לא חוויה נעימה (למרות שמתרגלים לזה), וגם העובדה שחלב האם יוצא מהגוף לא ישירות אל התינוק - מכבידה, משום שכך אנו מאבדים הרבה מיתרונות ההנקה: הזמינות, הסטריליות, הטריות והטמפרטורה הנכונה - כל אלה לא קיימים כאן... בנוסף לזמן ולכוחות שמוקדשים לשאיבות, צריך גם להתעסק באחסון החלב, חימום שלו, האכלת התינוק מבקבוק ורחיצת הבקבוקים.

אני לא מנסה חלילה לרפות את ידיה של מי שבוחרת לשאוב. אני חושבת שזה דבר מדהים וכל הכבוד למי שמתגייסת לפרויקט הזה - היתרונות לתינוק הם עצומים. אבל אני מבקשת להדגיש שגם הבחירה החלופית היא לגמרי לגיטימית.

בסופו של דבר, מי שמתלבטת יכולה להתחיל ולראות איך זה הולך. תמיד אפשר להפסיק, וגם כמויות קטנות של חלב אם עושות את שלהן.


3. מעבר מזון אל האף

כאשר החך פתוח, משהו חסר ב"גג" המפריד בין הפה לבין האף. ככל שהחסר גדול יותר, שני החללים הללו - שאמורים להיות נפרדים - מתפקדים כחלל אחד. לנו זה נשמע נורא, אבל התינוק לא מכיר משהו אחר, וזו התחושה הרגילה והטבעית שלו. ובכל זאת, לא טבעי שמזון (בשלב זה - חלב) עולה גם לאף. לרוב תינוקות מסתדרים עם העניין, אבל לפעמים זה יכול להציק להם. גם בגלל זה חשוב וכדאי להאכיל את התינוק לאט, בתשומת לב וברגישות, תוך הקשבה לתנועות הבליעה והנשימה (אגב - זה אחד היתרונות הבולטים בחלב אם: אם התינוק מקבל חלב אם ולא תחליף, ה"שטיפה" של חלל האף בחלב פה ושם לא אמורה להציק לו בכלל, בגלל שחלב אם הוא נוזל גוף טבעי; אבל גם זה עניין אישי מאוד ותלוי בתינוק שלכם). כדאי להיות מודעים לעניין, לנהוג בעדינות ולא להיבהל אם יוצא קצת חלב מהאף.

בנוסף לזה חשוב מאוד להיות מודעים לאפשרות של פליטת מזון. כל תינוק פולט לפעמים, אבל תינוקות בעלי חך שסוע עלולים לפלוט מעט יותר בגלל בליעת אוויר רבה יותר במהלך האכילה, ואצלם הפליטה עולה לפעמים גם לאף. זה ממש לא נעים, ואם הם בדיוק שוכבים - הסכנה בשאיפת המזון שנפלט גדולה יותר מאשר אצל תינוק רגיל. לכן חשוב מאוד שהמטפל יהיה קשוב לתינוק גם במהלך הארוחה וגם אחריה, יחזיק את התינוק עליו במשך זמן מסוים לאחר סיום הארוחה ויהיה קשוב גם לאחר שהוא משכיב את התינוק. בכל מקרה, אם אתם חוששים, או אם נדמה לכם שהתינוק פולט יותר מדי - אנא התייעצו עם הרופא שלכם!


4. מוצץ

תינוק שיש לו חך שסוע לא יכול ליצור ואקום - כבר אמרנו. אחת ההשלכות היא שהוא לא יוכל להחזיק מוצץ בפה. אם מחזיקים לו את המוצץ, הוא יכול ליהנות ממנו - אבל ברגע שעוזבים, המוצץ ייפול, כי אין ואקום שמחזיק אותו...

אם נראה לכם שהתינוק זקוק למוצץ, אפשר למצוא פתרונות. מישהי פעם סיפרה לי שכאשר התינוק שלה היה קטן, היא נהגה לגלגל מגבת קטנה ולשים אותה כמעין "קיר תומך" בצמוד למוצץ. התינוק היה שוכב כשהמוצץ בפיו והמגבת הייתה תומכת שהמוצץ לא ייפול. בהמשך התינוק למד להחזיק לבד את המוצץ בפה וזה עבד. ישנם תינוקות שמסתדרים ללא מוצץ, או שמתחילים להתחבר אליו (או לחיתול בד, או לשמיכה אהובה - כל אחד על פי העדפותיו) רק בגיל כמה חודשים, כאשר הם כבר מסוגלים להחזיק ולקרב אל הפה. בסופו של דבר, גם העניין הזה מסתדר!


5. מעבר למזון מוצק

בסביבות גיל חצי שנה (ויש אומרים שקודם) "אמורים" להתחיל עם מזונות מוצקים. אני כותבת "אמורים" במרכאות, כי גם עם כל תינוק אחר אין הכרח שדווקא בגיל זה הוא יתחיל לאכול מהאוכל של כל המשפחה - זהו עניין מאוד אישי וכמו בכל דבר אחר, רצוי וראוי לכבד את העדפותיו של התינוק ולנהוג בו ברגישות. לגבי תינוק עם חך שסוע, זה נכון שבעתיים!

אצל כל תינוק, טעימה של מזון חדש מלווה בשלל תחושות חדשות: טעם, ריח, מרקם וטמפרטורה לא מוכרים. אצל תינוק עם חך שסוע אני יכולה רק לתאר לעצמי, מההתנסות עם בני ומהניסיון לדמיין מה עבר עליו, שכל החידושים הללו נחווים בעוצמה מוגברת משום שלכל טעימת מזון יש פוטנציאל לעלות לאף ולהציף את כל החלל הפתוח הזה. באופן עקרוני אין מניעה לתת לתינוק עם חך שסוע מזונות חדשים (בהסתייגות קלה שאפרט בהמשך), אבל צריך לשים לב אילו תחושות ותגובות העניין מעורר ומה זה עושה לו.

ישנם תינוקות שנהנים מאוד מהמזון החדש וכלל לא מפריע להם אם מדי פעם יוצא להם קצת מרק מהאף. לפעמים המטפל נבהל ממראה של גזר מרוסק שנוזל מהאף ואילו התינוק ממשיך לאכול בהנאה.

ישנם תינוקות שמעט נרתעים מהעניין אך עם הזמן מתרגלים ומשתפים פעולה. חלקם ילמדו למצוא דרכים יצירתיות לעקוף את השסע, במיוחד אם הוא שסע קטן - הם ילמדו להעביר את המזון באופן שאינו מתקרב לשסע ו"לגלגל" אותו בפיהם באופן שלא יפריע להם.

וישנם תינוקות שפשוט לא סובלים את העניין! הם נרתעים, מתחלחלים, מתנגדים - ופשוט אין טעם להמשיך.

הבן שלי התעניין מאוד באוכל מוצק אך ככל שנחשף למזונות חדשים ראיתי שמעבר המזון לאף מאוד מפריע לו (השסע שלו היה מאוד גדול). גיליתי שאם הוא מנסה לאכול מזונות רכים ונוזליים, כמו גבינה רכה או מרק, גם בכמויות קטנות המזון עולה לאף ומציק לו מאוד. ואז גיליתי שהדרך הטובה ביותר עבורו להשתתף בחוויית האכילה היא פשוט לתת לו לשלוט במזון שנכנס לפיו: מזונות שאינם נוזליים או רכים מדי, ובעיקר מזונות שהוא יכול היה לאחוז בידו, היו הכי טובים עבורו; הוא נהג להחזיק פיסת מזון ביד (למשל, חתיכת אפרסק) ולמצוץ אותו בעדינות, ובהמשך לנגוס ממנו נגיסות קטנות. מכיוון שהמזון לא היה נוזלי או רך מדי, הוא הצליח לשלוט בו גם בתוך הפה ולרוב לא היו בעיות.

עם הזמן הרגשתי שהבן שלי רוצה לאכול יותר ויותר ומתקשה בכך, בגלל המגבלה של השסע. הוא אמנם אכל, בעיקר דברים שאפשר להכניס לבד לפה ולבלוע בלי ש"ישוטו" יותר מדי בתוך הפה (כגון: חתיכות של פסטה, חביתה, גבינה צהובה וכדומה) אבל התחושה הייתה שהוא רוצה יותר - ומתקשה. זה היה מצער אבל בשלב זה הניתוח לתיקון החך כבר היה קרוב מאוד. לאחר שעברנו את הניתוח הזה ואת תקופת ההחלמה, הבן שלי - כמו בשיר של ע' הלל - "התחיל לאכול - והכול!". זו הייתה חוויה מדהימה ומרגשת. בזמן קצר הוא השלים את כל מה שהיה חסר לו מבחינת היכרות והתנסות עם מזונות מגוונים, ולא נותר עוד שום קושי, לשמחת כולנו.

עוד קוריוז קטן: הדגשתי שוב ושוב שתינוק עם חך שסוע לא יכול ליצור ואקום. גם אחרי ניתוח החך אוּרי המשיך לשתות חלב בבקבוקי הברמן, משום שהוא לא היה רגיל לבקבוק אחר וגם לא התרגל עדיין לפעולה של יצירת ואקום. אנחנו הנחנו לעניין הזה ולא עשינו מזה סיפור, אבל ביני לבין עצמי תהיתי: האם יום אחד הוא יוכל ליצור ואקום? לשתייה בקשית למשל? והנה יום אחד, בהיותו בן שנתיים וחצי בערך, התרחש נס לנגד עינינו: היינו במסעדה והנסיך שלנו קיבל מיץ תפוזים עם קשית. תהינו מה הוא יעשה בה. הילד לקח את הקשית ושיחק קצת, מתוך חיקוי הכניס לפה ושאף, ו... המיץ עלה לאורך הקשית והגיע לפה! ההתלהבות הייתה עצומה וכמובן עודדה אותו. הוא המשיך להתאמן וכעבור זמן קצר היה לאלוף בשתייה בקשית. לבעיית הואקום לא נותר עוד זכר.

לסיכום: מה שהכי חשוב בנושא האוכל (כמו בנושאים רבים אחרים) הוא סבלנות. גם אם כרגע נדמה לכם שהתינוק שלכם הוא היחיד בעולם שעדיין שותה חלב בבקבוק ולא עובר למזון מוצק, זה בסדר. תזרמו איתו. זה לא כל כך נורא אם ההסתגלות שלו למזון "רגיל" תתעכב בכמה חודשים. ברגע שהשסע יתוקן ויחלים, יתחיל תהליך מואץ של השלמת החסר, ובסופו של דבר הכול יסתדר.

לסיום, ההסתייגות שהבטחתי: מבחינת סוגי המזונות שניתן לתת לתינוק עם חך שסוע, פרט למגבלות הרגילות שיש לגבי כל תינוק בגיל זה, הייתי ממליצה להימנע ממזונות קטנים מאוד שעלולים לעלות לאף ולהיתקע שם באופן שיציק לתינוק (או חלילה להישאף משם לריאות), כגון אורז או קוסקוס. עדיף - כך אני הרגשתי וכך נהגתי - להמתין עם מזונות מסוג זה עד שהחך יהיה שלם.

***

ניסיתי להקיף את מגוון הסוגיות המרכזיות שעימן התמודדנו בשנה הראשונה לחייו של התינוק, ואשר קשורות לשסע בחך. על עניינים אחרים - כגון בקיעת שיניים והתפתחות הדיבור - אפרט בפוסט נפרד, בהמשך.

23 תגובות:

  1. לצערי, נהניתי מאד לקרוא כל מילה. גם בתור הזדהות וגם בתור לימוד. לקחתי מזה לעצמי...
    בשורות מסוימות רציתי לומר: "נכון? גם אני./גם אצלנו." וזה עשה לי טוב על הלב בצורה מסוימת. הנה, אני לא לבד. אז זה באמת קורה. התינוקת החמודה שלי לא היחידה, אנחנו לא היחידים שמתמודדים. תודה רבה!
    כל מילה נכונה וחשובה כל כך!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה לך אימא יקרה, מרגש אותי מאוד לשמוע שהשיתוף שלנו בחוויות שאנו עוברות מצליח לעזור להורים נוספים... זו בדיוק המטרה שלנו.
      אם את רוצה את מוזמנת לשתף בסיפור שלכם - בת כמה התינוקת שלכם? מה מצבה כיום? איך אתם מתמודדים?
      המון הצלחה בהמשך הדרך,
      שנה טובה ומלאת שמחה,
      שירי, אימא של אורי

      מחק
    2. כל מילה שלך חשובה לי/לנו, ומודה לך על השיתוף שלך.
      מקווה שתמשיכי לעקוב ואשמח תמיד לקרוא תגובות, גם ברגעים שאת הרגשת אחרת.
      וכמובן,
      שנה טובה וגמר חתימה טובה,
      איריס

      מחק
    3. תודה. אתן נהדרות!
      בקשה: החמודה שלנו בת חודשיים וחצי. מה שאומר שאנחנו די 'חדשים' בנושא. היא יפה ומתוקה. נולדה עם חך שסוע די גדול. כרגע, אנחנו חושבים רק על איך 'להשמין' ולהאכיל אותה. התחלנו עם בקבוק ההברמן, עברנו לפינמיל מארה"ב, ועדיין היא צורחת בכל פעם שאנחנו מנסים להאכיל אותה ושונאת את הבקבוקים וזמן ההאכלה. היא רעבה ואנחנו מיואשים. מנסים כמיטב יכולתנו ובכל זאת, כנראה, פעם לוחצים יותר מדי, עם פחות מדי, פעם נשפך וכו'.. מה עושים? אני יודעת ובטוחה שאין קסם בנושא וזה עניין של לימוד וסבלנות, ובכל זאת... אם יש למישהי מכן עצה כלשהי/טיפ כלשהו בנושא, נשמח לשמוע.
      תודה רבה רבה!
      גמר חתימה טובה וצום קל!

      מחק
    4. שלום לכם הורים אנונימיים,
      תודה רבה על הפרגון.
      לגבי הקטנה, אכן בשלב הזה העיקר זה להצליח להאכיל ושהיא תעלה במשקל... קצת קשה לתת עצות מרחוק, זה כל כך תלוי בתינוק עצמו ולכן הדבר העיקרי הוא באמת לסמוך על החושים שלכם כי אתם מכירים אותה הכי טוב!
      מעבר לכך, הייתי מציעה:
      א. להיות עקביים עם בקבוק אחד ולא להחליף לעתים קרובות. מניסיוני הברמן היה מעולה, את השני אינני מכירה. כדאי לנסות להתרגל לסוג אחד ולהמשיך איתו.
      ב. לנסות להפוך את זמן ההאכלה לרגוע ככל האפשר. אולי היא מגיעה לארוחה רעבה מדי, אולי היא חשה בלחץ שלכם (וזו לא האשמה - הייתי שם בעצמי!!! זה טבעי לגמרי ובכל זאת כדאי לנטרל לחצים עד כמה שניתן). אולי אפשר לדבר אליה, להסביר לה, אנחנו יודעים שזה קשה לך, זה לא פשוט, אבל אנחנו כאן כדי לעזור לך - אולי משהו בנימת הקול המבינה והבוטחת ירגיע אותה. אולי לשיר משהו כשמתחילים, רק כדי שהתיה לה חוויה חיובית.
      ג. חשוב מאוד לבדוק מה גודל החור בפטמה. לפעמים הפטמה קשה מדי בהתחלה (אני זוכרת שכך היה אצלנו) והחלב בקושי יוצא וזה נורא מתסכל את התינוק. אפשר לחתוך טיפ-טיפונת עם מספריים כדי להגדיל את החור ואז התינוק מקבל יותר חלב בכל לגימה וזה יותר טוב לו (כמובן מספריים נקיים ולרחוץ אחר כך את הפטמה, ובכל מקרה להגדיל ממש טיפונת, חצי מ"מ לפעמים מספיק...). לפעמים דווקא הפטמה נשחקת והחור גדול מדי, התינוק מקבל "שלוקים" גדולים מדי ומשתנק וזה מלחיץ ומעצבן אותו, ואז כדאי להחליף פטמה.
      ד. בכל מקרה, הדבר שנראה לי שהכי מעצבן תינוקות עם חך שסוע בשלב זה הוא בליעת אוויר. אם היא מפסיקה אחרי כמה לגימות ונראה שמשהו מעצבן אותה, נסו לעשות הפסקה, להסתובב איתה כשהיא מוחזקת גבוה עליכם, לטפוח קלות על הגב... אולי יצא הגרעפס המיוחל ותגיע ההקלה ואז ניתן יהיה להמשיך.
      שיהיה הרבה בהצלחה! תעדכנו אם השתנה משהו...
      ותשאלו עוד אם אתם צריכים.
      גמר חתימה טובה ושנה טובה!
      שירי

      מחק
    5. תודה גם ממני על הפרגון.
      לי אין ניסיון עם חך שסוע, ואני מניחה ששירי
      סיפקה את המידע הרלוונטי, ומה שאני אציין שוב זו באמת הסביבה הרגועה שנחוצה לתינוקות שמתקשים לאכול ובכלל. תינוקות בני יומם מרגישים לחץ על אחת כמה וכמה תינוק רעב. אז עד כמה שאני יכולה ל"ייעץ" זו באמת הסביבה הנינוחה ששירי כבר ציינה.
      צום מועיל וגמר חתימה טובה,
      איריס

      מחק
    6. ושוב תודה רבה רבה לשתיכן!!! איזו אכפתיות מדהימה!!
      ננסה וכבר התחלנו לנסות וליישם את העצות הנפלאות. מאחר ואנו חסרי אונים כל כך, כל רעיון מתקבל בברכה! נקווה שאכן יחול שינוי לטובה.
      יהי רצון שיתקבלו תפילותינו מחר, יום כיפור, ותחל שנה וברכותיה..
      הלוואי שתהיה השנה הזו קלה, גדושה בבריאות ובמנוחת הנפש, לכולנו.
      גמר טוב!
      ההורים ה"אנונימיים"...(מיכל למען האמת...)

      מחק
    7. היי מיכל,
      רציתי לומר לך שגם בתי נולדה עם חך שסועת היום היא בת שנה וחודשת וההאכלות בהתחלה היו סיוט!! האמת שעד היום היא לא אכלנית גדולה, אבל זה הולך ומשתפר.
      מהנסיון שלי אני יכולה לתת לך כמה טיפים:
      1. להאכיל אותה בסביבה הכי רגועה ושקטה שאת יכולה ליצור. כשעוד היינו בתינוקיה שמתי לב שבתי ממש הייתה מסרבת לאכול כשכל התינוקות צורחים ברקעת או שאנשים היו באים לבקר והייתי צריכה לשבת איתה ממש "אחת על אחת" כדי שהיא תאכל.
      2.הייתי מחמיאה לה על כל "שלוק" שהיא הייתה לוקחת (זה נשמע מצחיק, אבל נראה לי שזה עזר. האמת שעד היום היא אוהבת מחמאות באופן מיוחד...).
      3. כל האכלה הייתה מלווה בלפחות שתי עצירות לגרעפסים.
      4. ניהלתי יומן מעקב בו רשמתי את הכמות שהיא אכלה בכל ארוחה. היומן עזר לי מאוד לשמור על סדר מסויים כי היא הייתה אוכלת כמויות כל כך קטנות ולכן הייתה זקוקה לארוחות תכופות יותר ובלי היומן נראה לי שהייתי משתגעת.

      זה מה שעזר לי, מקווה שיעזור גם לך :)
      בהצלחה!

      נ.ב- אני גרה ברעננה, אם את גרה קרוב אשמח להיפגש עמך ולעזור.

      מחק
    8. הי ניב,

      תודה לך על המעורבות שלך בבלוג ועל התמיכה והפרגון.
      נשמע לי שבתך תינוקת רגישה מאוד - ושאת מצליחה לפתח דרכים לתמוך בה ולעזור לה.
      גם אני זוכרת - המון הפסקות לגרעפסים... ואכילת כמויות קטנות לעתים קרובות. זה כנראה חלק בלתי נפרד מהעניין במקרים של חך שסוע.
      האם ראית שפתחנו קומונה חדשה ב"תפוז"? נשמח מאוד על כל מי שירצה להצטרף, לספר ולהגיב. יש המון בלבול ושאלות, במיוחד להורים שרק מתחילים את הדרך, וכל עזרה חשובה.

      המון תודה ושיהיה בהצלחה!!
      שירי, אימא של אורי

      מחק
  2. אני אמא לבת מקסימה שנולדה עם חך שסוע היום בת שנה וחודשיים התחלת ההאכלה קשה אבל ככול שעובר הזמן לומדים את התינוק גם אני השתמשתי בבקבוק הברמן אבל את הפיה פתחתי בעזרת מספריים קצת יותר כי היה לה קשה מאוד לאכול לפעמים בקבוק של 60 היה לוקח לי שעה אבל עם הזמן זה הלך ופחת
    אני מסכימה שבהתחלה יש חוסר אונים מוחלט גם לי לקח זמן עד שהשמיים התבהרו במידה ואני יכולה לעזור אני ישמח מאוד ויישר כח לאיריס ושירי על היוזמה עוזר לדעת שאתה לא לבד

    השבמחק
    תשובות
    1. הי אורלי, התיאור שלך זרק אותי אחורה אל התקופה שאורי היה תינוק והיה כל כך קשה לו לאכול, בדיוק כפי שאת מתארת ואפילו יותר גרוע... רק לאחרונה בעקבות השאלות כאן נזכרתי שבאמת מתישהו קלטתי שהפטמה קשה מדי והחור קטן מדי ובאמת קצת פתחתי עם מספריים ומאז הכול הלך חלק יותר.
      את מוזמנת להצטרף לקומונה שפתחנו ממש בימים האחרונים (מעין פורום קטן) בנושא של שפה שסועה וחך שסוע, תוכלי למצוא בדף הבית של הבלוג קישור ישיר אליה, או לחפש בקומונות של תפוז תחת השם "על שפה שסועה וחך שסוע". כרגע אנו מפיצות לכל מי שרק אפשר, בתקווה שכמה שיותר יצטרפו ותהיה לנו קבוצת תמיכה פתוחה לכל מי שזקוק לה.
      תודה רבה על התגובה, המון בריאות והצלחה עם הקטנה!
      שירי, אימא של אורי

      מחק
  3. לניב, אורלי, איריס ושירי היקרות!

    הי. זו שוב מיכל (כן. ההיא מהתגובות למעלה...)

    בזמן שכתבתי לכן וביקשתי עזרה בנושא האכלת אפרת המתוקה שלנו, המצב היה אכן נורא! הגענו למצב שהילדה אכלה כמות של 180 מ"ל מתוך 720 מ"ל לפחות שהיא הייתה צריכה לאכול! וגם את זה דחפנו לה תוך כדי צרחות רק כדי שלא תתייבש ויקרה לה משהו. היינו בלחץ ולא ידענו מה לעשות. מה לא ניסינו? הלכנו לרופא כי חשבנו אולי יש לה פצעים בפה, כאבים בגרון, משהו, וכלום!
    ואז התחלנו ליישם את העצות המעולות שלכן. השתדלתי ליצור אוויר רגועה בזמן ההאכלה ולהילחץ פחות בעצמי. (קודם הייתי מאדימה ומזיעה כולי בכל פעם שניסיתי להאכיל אותה, למרות המזגן הקר!)התחלתי לשיר לה, לדבר אליה ולהרגיע (בעיקר את עצמי. אין לי מושג כמה עליה זה עבד. עלי זה השפיע...) לרשום את הכמויות, לנסות כל מה שייעצתן ואיכשהו זה עבד. במקביל, מה שעזר לנו בצורה משמעותית, היה זה: הלכתי לאמא לילד עם חך שסוע (גדול יותר) שהכרתי והיא הראתה לי איך היא מאכילה עם ההברמן. התברר שלא ממש ידענו איך להשתמש בבקבוק טוב. בבית חולים לא ממש טרחו להסביר לנו ולראות אם אנחנו מסתדרים, הבקבוק הראשון שקנינו הייתה בו ככל הנראה (כך גילינו אח"כ) בעיה כלשהי, ועברנו להשתמש בבקבוק פינמיל. הפינמיל היה מצוין. הסתדרנו איתו פחות או יותר אבל אפרת כנראה לא מאד אהבה אותו. לאחרונה, אחרי הביקור אצל האמא וקניית בקבוק הברמן חדש - חזרנו להשתמש בהברמן והכל נהיה הרבה יותר קל.

    נכון, אפרת עדיין קטנטונת לגילה. עדיין לא אוכלת מספיק בכלל בכלל, אבל היי! הגענו לחמש מאות מ"ל בערך ביום שזה גם משהו, לא?!

    בקיצור, מה שאני מנסה לומר לכן בתוך כל המלל הזה: אין כמו אימהות! הן הכי יודעות ומנוסות! וזה מחזיר אותי להתחלת התגובה שלי... תודה לכן על הרצון לעזור! לכולכן! צריכים אתכן!

    השבמחק
    תשובות
    1. הי מיכל היקרה,
      תודה רבה על ששיתפת אותנו, אנחנו ממש שמחות לשמוע שאפרת הקטנה מתחילה להסתדר עם הבקבוק ולאכול ולגדול!
      רק הרשי לי לתת לך עוד עצה קטנה ממני, אימא לארבעה ילדים שכולם מעולם לא היו אכלנים במיוחד... בהזדמנות קרובה שתרגישי שאת מסוגלת - תרפי מהרישומים של הכמויות!!! מה שהילדה "אמורה" לאכול זה קביעות חיצוניות שאומרים לך בטיפת חלב או שראית באינטרנט או שכתובות על הקופסה של הפורמולה... זה לא רלוונטי אליה!!! היא תאכל כמה שהיא תרצה וכמה שטוב לה. זה נכון לכל תינוק ובפרט בפרט לתינוק עם חך שסוע, שמתאמץ יותר באכילה וגם בולע המון אוויר ולכן חייב לאכול כמויות קטנות לעתים קרובות. אי אפשר לדחוס לגוף הקטן שלה בכוח רק כי זה מה שהיא "אמורה" לאכול... הכוונות שלכם טובות ואוהבות ללא ספק אבל כדאי מאוד להרפות מהן.
      את רוצה אינדיקציה שהיא אוכלת מספיק? תציעי לה ארוחות לעתים קרובות. היא תאכל כמה שהיא תרצה. האינדיקציה תהיה בכך שהיא כבר לא תרצה יותר, וכמובן בכל הדברים מסביב - הרטבת החיתולים, היציאות, מצב הרוח שלה... ולשקול אותה לעתים קרובות זה גם ייתן עוד אינדיקציה (עד שגם מזה תרפו בבוא הזמן...).
      לגבי ההברמן, גם לנו היה מאוד קשה איתו בהתחלה, עד שאריאלה (נחמני) הסבירה לי בטלפון שאני חייבת לסחוט לאורי במשך כל הארוחה את פטמת הבקבוק כדי לעזור לו להוציא את החלב. הוא פשוט לא הצליח לבד. בשלב הרבה יותר מאוחר הבנתי שהפטמה החדשה הייתה קצת קשה מדי והחור היה קטן מדי. כשהפטמות התבלו קצת, הכול זרם הרבה יותר בקלות... לכן בהמשך (כפי שכבר ציינתי כאן באחת התגובות) חתכתי טיפ-טיפה עם מספריים והרחבתי מראש כל פטמה חדשה שקנינו. ועדיין הוא היה זקוק מדי פעם לעזרה בסחיטת החלב - ככה זה כשיש שסע כה משמעותי, כנראה.
      שולחת לך המון כוחות ואופטימיות ושיהיה בהצלחה!
      התיאורים שלך מחזירים אותי בדיוק שלוש שנים אחורה ואני לגמרי מזדהה אז אשמח להמשיך לשמוע עדכונים...
      שירי, אימא של אורי

      מחק
  4. הבן שלי בן ארבע וחצי חודשים ועדיין לא מוכן לאכול מהבקבוק הברמן.
    בינתיים אוכל רק דרך זונדה כי לא עלה במשקל. וכיום קשה מאוד לגמול אותו.
    יש למישהי ניסיון בעניין?

    השבמחק
    תשובות
    1. שרה שלום,

      קשה להתייחס לשאלתך מבלי לדעת יותר פרטים: מה מצבו של הבן שלך? האם נולד עם שסע בחך ובשפה ואם כן איזה סוג של שסע? וכמובן, היכן אתם מטופלים ומה הסיבה להאכלה בזונדה?
      אשמח לנסות לעזור לך מניסיוני (הלא מקצועי כמובן) אם תוכלי לתת יותר פרטים.

      מעבר לכך, את מוזמנת לכתוב את השאלה שלך בקומונה שלנו - פורום שהקמנו לתמיכה בהורים המגדלים ילדים עם שסע ואנשים שבעצמם נולדו עם שסע - בקישור הבא:
      http://www.tapuz.co.il/communa/userCommuna.asp?communaID=40929&r=1

      ולסיום, אם אינך מטופלת בבית חולים "מאיר", אני ממליצה בחום ליצור קשר עם ד"ר אריאלה נחמני, מתאמת המרפאה לחך שסוע בבית חולים זה - יש לה עשרות שנות ניסיון בטיפול בילדים שנולדו עם שסע ויתכן מאוד שהיא תוכל לייעץ לך - זה המייל שלה:
      ariela50@bezeqint.net

      הרבה בריאות והצלחה!
      ונשמח לעזור ככל שנוכל.
      שירי

      מחק
    2. שלום לך,
      הבן שלי נולד רק עם חיך שסוע אין לי מושג מאיזה סוג.
      בגיל חודש כשכמות האוכל התחילה לעלות הוא הפסיק לאכול כמעט לגמרי וכל ארוחה היתה צרחות.
      אנחנו אכן מטופלים אצל אריאלה בביה"ח מאיר והיא אמרה לנו שהיות והמשקל חשוב מאוד שנתחיל להאכיל אותו עם זונדה מאז עברו כ-3 חודשים ואני לא מצליחה לגמול אותו מכך.
      היום אני מנסה בכוח לתת לו לאכול מהבקבוק כשהוא צורח ואני לא בטוחה שזה בסדר שאני מכריחה אותו לאכול כך.
      תודה בכל אופן על תשובתך.

      מחק
    3. הי שרה,
      ראשית טוב לדעת שאתם מטופלים אצל אריאלה. אני ממליצה לך ליצור עימה קשר בכל שאלה ובעיה ובעיקר בעניינים הנוגעים לאוכל כי היא מומחית ויכולה לעזור באופן המקצועי ביותר.
      מניסיוני הבלתי מקצועי אני רוצה רק לומר לך שלא טוב לתת אף פעם אוכל בכוח, בשום מצב. אם הילד מתנגד - יש לו סיבה. לפעמים יש מצב שהילד ללא ספק רעב וזקוק לאוכל ועדיין הוא מתנגד. יתכן שמשהו מפחיד או מרתיע אותו, יתכן שהוא חש בלחץ של מי שמאכיל אותו או שהוא פשוט לא רגיל.
      מכיוון שהוא מואכל בזונדה כבר זמן רב ומבחינתו זה כל מה שהוא מכיר, הייתי מתייעצת עם גורמים מקצועיים לגבי האופן בו ניתן לגמול אותו מהזודנה וללמד אותו מחדש לשתות מהבקבוק. יתכן שאריאלה תוכל לייעץ ואם לא, אולי היא תוכל להפנות אותך לגורמים מקצועיים אחרים. כמו כן אני מניחה שההאכלה דרך הזונדה מתבצעת באיזשהו ליווי של רופא וגם איתו ניתן להתייעץ.
      בכל מקרה, הייתי מנסה להתחיל להאכיל בבקבוק באופן הכי רגוע שאפשר. לא להכריח, לא בכוח. להסביר לילד (אפילו שהוא תינוק קטנטן) שעכשיו מנסים משהו חדש, נכון שהוא לא רוצה אבל זה לטובתו ואת עכשיו יחד איתו כדי לעזור לו וכן הלאה. כך הייתי מדברת אליו ומנסה להעביר לו תחושה של רוגע וביטחון. כדאי שגם את תהיי רגועה כדי שהוא יספוג מקולך ומגופך רוגע ושלווה שיתקשרו אצלו להאכלה מבקבוק שכעת היא אולי דבר מוזר ומאיים עבורו. הייתי מנסה לתת כמויות קטנות בכל פעם ולעודד אותו גם אם לקח רק כמה לגימות והפסיק. אולי אפשר לתת קצת מהבקבוק ואז להמשיך בעזרת הזונדה, ובהדרגה להעלות את הכמות הנאכלת מהבקבוק עד שהכול יהיה דרך הבקבוק. כדאי שגם את תפנימי שהוא צריך לעבור תהליך של שינוי וזה לא יהיה בין רגע וכדאי לגייס הרבה סבלנות ואורך רוח.
      כל אלה כאמור עצות לא מקצועיות, "מהבטן", כאימא. אני לא מכירה סיטואציה של תינוק שמואכל לאורך זמן בזונדה אבל נראה לי שמי שמטפלים בכך חייבים להכיר בעיה מסוג זה וכדאי להיעזר בהם. כאימא הייתי שואפת כמה שיותר לקצר את תקופת הזודנה ולחזור לבקבוק, למען התינוק.
      מעבר לכך, כדאי לשים לב האם הפטמה של ההברמן לא קשה מדי עבורו, אולי צריך טיפה להגדיל את החור כדי שהחלב יזרום יותר בקלות (אבל כמובן גם לשים לב שהחור לא גדול מדי כדי שלא יזרום מהר מדי - אצל תינוקות עם חך שסוע העניין הזה מאוד רגיש). וגם לשים לב אם את מאכילה נכון ומשתמשת בשסתום כפי שצריך.
      את מוזמנת לפנות בכל שאלה נוספת, ומקווה שנצליח לעזור.
      שיהיה המון בהצלחה, אשמח לשמוע עדכונים,
      שירי

      מחק
    4. שלום,
      יישר כוח על העצות.
      נשתדל ליישם אותם יותר ברצינות.

      מחק
    5. הי
      אני אמא לשני ילדים שסועים,
      אני לא יודעת מה גודל השסע אבל האם ניסית לתת לו בכל זאת בבקבוק רגיל
      הגדולה שלי היום בת 4.5 ומגיל חצי דנה עם בקבוק רגיל כאשר השתמשנו בבקבוק של לייף ופשוט הגדלנן את הפתח והקטן שלי עוד רגע בן שנה גם עם שסע ואוכל מבקבוקים של מאמ
      מציעה לך לנסות אולי ההשפרצות של ההברמן מלחיצות אותו.

      מחק
  5. שלום
    יש לי תינוקת בת חצי שנה שנולדה "בלי" חיך. אני דווקא רוצה להתייחס למעבר לאוכל מוצק. אני הרגשתי ממש הקלה בלהביא לה אוכל מסוג אחר אוכל מוצק. השתמשתי בבקבוק הברמן מאז שנולדה וזה היה מלחמה כל ארוחה. היא נחנקה בכל לגימה חצי מהקבוק (חלב אם שאוב ) היה נפלט מהאף והפה תוך כדי שהייתה אוכלת. הייתי יוצאת מארוחות כאלה נואשת כועסת בוכה....
    החלטתי לעבור לאוכל מוצק מדעת עצמי בגיל 4 חודשים. אני מודה שהבת שלי לא הייתה בכי מוכנה שבעולם אבל היא הרוויחה כי עם כפית היה לי יותר קל ויכולת לשחק עם המרקם והטעם.
    היום היא 6 חודשים וארוחות זה נהיה רק קצת קשה ולא סיוט.
    בכל מקרה אני ממש ממליצה לנסות אצלי היא עלתה במשקל גם וזה היה לאורך זמן יתרון גדול.

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום אימא,
      אני חושבת שגם את המצב של אורי ניתן היה להגדיר "בלי חך"... ואני מאוד מבינה את התחושות הקשות סביב ההאכלות, הייאוש, התסכול ואי העלייה במשקל. אצלנו זה היה כך בהתחלה ולאחר מכן מאוד השתפרנו... אבל באמת כל מקרה לגופו ויש מורכבויות רבות שקשה להבין מהצד עד שאתה לא עובר אותן בעצמך.
      אם הבת שלך מסתדרת עם המזון המוצק - זה נהדר. כפי שכתבתי בפוסט הזה, אצלנו החוויה של המזון המוצק (בעיקר הטחון והדייסתי) הייתה קשה מאוד ואורי העדיף בפירוש בקבוק. ההבדל בין המקרים רק מדגים כמה חשוב שכל הורה יתחבר לילד שלו וימצא את הדרך הטובה והנכונה עבורו להתמודד עם השסע. כל הכבוד לך!
      מאחלת לכם הרבה בריאות ושמחה, נשמח לייעץ בכל דבר שתזדקקי לו (את מוזמנת גם לקומונה שלנו להתייעץ עם הורים נוספים ולשתף).
      שירי

      מחק
    2. תודה... כבר שם

      מחק
  6. שרה, אני יודעת שהבלוג הזה ישששששן...
    אבל אשמח אם תאמרי לי איך אפשר לצור איתך קשר
    יש לי בת עם מקרה שדומה מאד למה שתיארת וממש יעזור לי לדעת איך התמודדת ואם הבעיה נפתרה
    תודה מראש

    השבמחק