הדרי נולדה ביום הכי גשום בשנה.
חדר לידה התמלא בארבעה רופאים ושתי מיילדות.
כולם באו לחזות בפלא.
אני זוכרת את עצמי, ברגע הלידה ממש, מבקשת מיועד שהחזיק לי את היד שיתפלל שהכל יהיה בסדר. משלל בדיקות ההיריון שערכנו, הגענו מוכנים להגדרת שסע דו צדדי בשפה ובחך. מה זה באמת אומר,לא ידענו.
בשעה 19:15 קיבלתי את הפלא לידיים. לא ראיתי שסע. ראיתי פלא מתוק. רבע שעה מאוחר יותר, רופאת הילדים ספק אומרת ספק שואלת, שסע דו צדדי בשפה, אבל החך שלם. איך זה יכול להיות... איך זה יכול להיות - זה מסוג השאלות שמפנים ליועד. זה הוא שבדרך-כלל יכול להסביר תופעות לא ברורות.
הדר נולדה ביום חמישי, אז שתינו נשארנו לבלות שבת בבית חולים ביחד. קידוש ראשון, להתרגל להניק ולהתרגל לבקבוק היוקרתי החדש ההברמן, להתרגל למבטים של אנשים אחרים. אלו ששואלים, אלו שרק מסתכלים ואלה שספק מתעלמים... אני לא אשכח אבא אחד שאמר לי - את המום של התינוק שלך רואים, את המום של התינוק שלי בכליה לא רואים. אבל הוא קיים, והוא אולי אפילו יותר מסוכן משלך. אצלך זה בטח עניין אסתטי... לא הבנתי מה הוא אמר, אבל זה מאותם משפטים שמהדהדים לי בראש.
ביום ראשון בבוקר חיכינו לד"ר אריאלה נחמני (קלינאית תקשורת, מרכזת המרפאה למומי פה ולסת בבית חולים "מאיר"). עד אותו בוקר זה היה עוד שם. מאותו בוקר הבנו שהבת שלנו אמנם נולדה עם מה שקרוי מום, אבל זכתה בצוות רפואי ייחודי. ד"ר נחמני הייתה השניה שראתה את הפלא והייתה מופתעת: "שסע דו-צדדי בשפה והחך שלם?". תופעה לא שכיחה. היא סיפרה לנו שזה מקרה נדיר מבחינתם ועד אותו יום טיפלו בכשלושה ילדים כאלו, שהצעיר צריך להיות בן 9. מקרה כזה הוא אמנם לטווח הרחוק פשוט יותר כי החך שלם, אבל הרופאים פחות מיומנים במקרים כאלו. זו הייתה פגישה קצרה ומעודדת מאוד. בסיומה שאלנו אותה לדעתה על שני שמות שחשבנו עליהם. ד"ר נחמני אמרה - הדר.
אני זוכרת את עצמי, ברגע הלידה ממש, מבקשת מיועד שהחזיק לי את היד שיתפלל שהכל יהיה בסדר. משלל בדיקות ההיריון שערכנו, הגענו מוכנים להגדרת שסע דו צדדי בשפה ובחך. מה זה באמת אומר,לא ידענו.
בשעה 19:15 קיבלתי את הפלא לידיים. לא ראיתי שסע. ראיתי פלא מתוק. רבע שעה מאוחר יותר, רופאת הילדים ספק אומרת ספק שואלת, שסע דו צדדי בשפה, אבל החך שלם. איך זה יכול להיות... איך זה יכול להיות - זה מסוג השאלות שמפנים ליועד. זה הוא שבדרך-כלל יכול להסביר תופעות לא ברורות.
הדר נולדה ביום חמישי, אז שתינו נשארנו לבלות שבת בבית חולים ביחד. קידוש ראשון, להתרגל להניק ולהתרגל לבקבוק היוקרתי החדש ההברמן, להתרגל למבטים של אנשים אחרים. אלו ששואלים, אלו שרק מסתכלים ואלה שספק מתעלמים... אני לא אשכח אבא אחד שאמר לי - את המום של התינוק שלך רואים, את המום של התינוק שלי בכליה לא רואים. אבל הוא קיים, והוא אולי אפילו יותר מסוכן משלך. אצלך זה בטח עניין אסתטי... לא הבנתי מה הוא אמר, אבל זה מאותם משפטים שמהדהדים לי בראש.
ביום ראשון בבוקר חיכינו לד"ר אריאלה נחמני (קלינאית תקשורת, מרכזת המרפאה למומי פה ולסת בבית חולים "מאיר"). עד אותו בוקר זה היה עוד שם. מאותו בוקר הבנו שהבת שלנו אמנם נולדה עם מה שקרוי מום, אבל זכתה בצוות רפואי ייחודי. ד"ר נחמני הייתה השניה שראתה את הפלא והייתה מופתעת: "שסע דו-צדדי בשפה והחך שלם?". תופעה לא שכיחה. היא סיפרה לנו שזה מקרה נדיר מבחינתם ועד אותו יום טיפלו בכשלושה ילדים כאלו, שהצעיר צריך להיות בן 9. מקרה כזה הוא אמנם לטווח הרחוק פשוט יותר כי החך שלם, אבל הרופאים פחות מיומנים במקרים כאלו. זו הייתה פגישה קצרה ומעודדת מאוד. בסיומה שאלנו אותה לדעתה על שני שמות שחשבנו עליהם. ד"ר נחמני אמרה - הדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה