תינוקות עם חך שסוע - האכלה וטיפול בשנה הראשונה

כאשר מגלים שפה שסועה, מיד מתעוררת שאלה לגבי שלמות החך, והיא שאלה קריטית, משום שההבדל בין שפה שסועה בלבד לבין שפה וחך שסועים הוא עצום. לשסע בחך ישנן השלכות רבות על תחומים רבים, ואפרט אותן כאן בקצרה - על מנת לעזור להורים לילד עם חך שסוע להתמודד עם מגוון האתגרים העומדים בפניהם.

1. האכלה ראשונית

כאשר החך שסוע - התינוק אינו מסוגל ליצור ואקום! וכאן מתחילה הבעיה. לא משנה כמה התינוק יתאמץ וכמה אמו תשתדל, היניקה (מפטמת האם או מפטמת הבקבוק) פשוט איננה אפשרית. למרות שיצא לי לקרוא על "מקרים מסוימים בהם ההנקה כן אפשרית", לא נתקלתי במקרה כזה ואשמח אם מישהו יאיר את עיניי. מניסיוני האישי ומאיך שאני מבינה את הצורך ליצור ואקום כדי לינוק, הדבר פשוט בלתי אפשרי (באופן אישי התאבלתי על כך לא מעט).

מה עושים? ישנו בקבוק מיוחד שנקרא בקבוק הברמן - Haberman Feeder. ניתן לרכוש אותו בחו"ל או בארץ (דרך רשת שילב - כדאי להתקשר לחנות לפני שבאים כי לא כל סניף שלהם מחזיק את זה; או דרך חברת בפקס שהיא היבואן של מדלה בארץ). הבקבוק מבוסס על עיקרון פשוט אך גאוני: הפטמה ארוכה וגדולה ואפשר להעביר אליה כמות של חלב מהבקבוק עצמו, מעין "מאגר" זמני. בין הבקבוק לבין הפטמה ישנו שסתום חד כיווני כך שהחלב שעבר לפטמה לא יכול לחזור אחורה אל הבקבוק. כשהתינוק לוחץ (הוא עושה תנועות סחיטה על הפטמה כי זהו האינסטינקט שלו, הוא רק לא מצליח לשאוב כי אין ואקום), אין לחלב לאן "לברוח" בגלל השסתום החד כיווני וכך הוא נסחט לפיו של התינוק, ויציאת החלב מהפטמה לפה "שואבת" חלב חדש מהבקבוק למאגר שבפטמה.

קצת קשה להבין את התיאור הפנטסטי הזה עד שרואים את הבקבוק בפעולה. זהו בקבוק יקר אבל הכרחי ביותר להאכלת תינוק עם חך שסוע. כדאי לקנות כמה כאלה ואפילו לפני הלידה אם יודעים בוודאות שהחך שסוע.

כאשר השסע גדול במיוחד, יתכן שלתינוק יהיה קשה לסחוט את החלב עד לפיו אפילו בעזרת בקבוק ההברמן. זה מאוד בולט משום שרואים שלוקח לתינוק המון המון זמן לאכול אפילו כמויות קטנות, ובשלב כלשהו הוא מתעייף ומפסיק. במקרה כזה, מכיוון שהפטמה גדולה וגמישה, המטפל יכול לאחוז בפטמה ולעזור לתינוק לשאוב ממנה את החלב, על ידי תנועות סחיטה עדינות, קצובות, במקביל לתנועות הבליעה של התינוק. כך היה עם הבן שלי: עד גיל 3-4 חודשים, מעט לפני הניתוח הראשון, עזרתי לו כך בכל ארוחה, עד שראיתי שהוא מספיק חזק ומיומן ומסתדר לבד.

דגשים חשובים:

א. כאשר עוזרים לתינוק וסוחטים לפיו את החלב, חייבים כמובן לעקוב אחרי תנועות הבליעה והנשימה שלו, לסחוט את החלב לפיו בהתאם ולא להאיץ בו, שלא יבלע יותר מדי אוויר או חלילה ישאף חלב לריאות. זה נשמע מאוד מבהיל אבל עם תשומת לב, רגישות וסבלנות אפשר ללמוד את התהליך ולעבור את זה.

ב. בגלל השסע בחך ישנה תופעה של בליעת אוויר - הרבה יותר מאשר אצל תינוק רגיל. תופעה זו מתגברת אם המטפל עוזר לתינוק וסוחט את החלב לפיו. לכן חייבים להיות סבלניים: התינוק יאכל כמויות קטנות, ירצה הרבה הפסקות לגיהוק ולפעמים "ייסתם" ולא יוכל להמשיך לאכול עד שהאוויר ייצא! הארוחות יהיו לעתים קרובות ועלולות להימשך זמן רב. זה לא פשוט אבל זכרו שזו ההתחלה ושעם הגדילה וההתחזקות התינוק יוכל לאכול יותר ויותר בכוחות עצמו, יבלע פחות אוויר והכול יהיה פשוט יותר.

ג. מכל מה שתיארתי אתם ודאי כבר מבינים שההאכלה, לפחות בחודשים הראשונים לחייו של התינוק, היא עניין עדין ומורכב. חשוב לעקוב בקפדנות אחר משקלו של התינוק ולוודא שהוא מצליח לעלות במשקל (קפדנות אין פירושה היסטריה; אבל אם נטייתכם הטבעית היא לסמוך על חושיו הבריאים של התינוק ולא להתייחס למספרים ולעקומות בטיפת חלב, חשוב לזכור שחך שסוע הוא בדיוק המקרה בו כן צריך לשים לב למשקל). כדאי להיות במעקב צמוד ואם חוששים - להתייעץ, עם הרופא המטפל לגבי העלייה במשקל ועם מישהו מנוסה בעניין לגבי טכניקת ההאכלה. אגב, גם בשביל זה אנחנו כאן.


2. חלב אם או תחליף?

כשאוּרי נולד, אני הייתי כבר אימא מנוסה - הוא הילד הרביעי שלנו - ומניקה מנוסה. היה לי קשה מאוד לקבל את העובדה (שהבנתי כבר בהיריון) שלא אוכל להיניק אותו. אבל לא הייתה ברירה. בימים הראשונים אחרי הלידה ניסיתי בכל זאת, כמה פעמים, וראיתי שזה חסר טעם, מתסכל את שנינו ופשוט בלתי אפשרי - החך היה פתוח לגמרי ולא היה שום סיכוי ליצור את הואקום הנדרש ליניקה.

אז החלטתי שאני עוברת לחלופה הבאה בתור: לתת לו חלב אם שאוב. כבר בבית החולים נתנה לי האחות האחראית על התינוקייה אישור בכתב לגבי השסע בשפה ובחך, מה שאפשר לנו לקבל ב"יד שרה" את משאבת החלב הכי טובה והכי משוכללת שלהם, משאבה דו צדדית מדהימה של "ספקטרה"; וכך התחילה תקופת השאיבות.

בחודשים הבאים הייתי עסוקה בשאיבת חלב, איסוף, רישום כמויות וכמובן האכלה של התינוק שלי (ראו פסקה קודמת: ההאכלה עצמה הייתה פרויקט רציני). למדתי איך כדאי לשאוב, איך לשמר את הכמויות, איך לאחסן את החלב ואיך לחמם אותו. אפשר לומר שפשוט עבדתי בזה... לא הייתה ברירה - היה לי מאוד חשוב שהתינוק שלי, שנמנעה ממנו האפשרות לינוק, לפחות יקבל את החלב הזה. במצבו המיוחד של אוּרי, הדבר הכי טוב עבורו היה לקבל חלב אם - מכל מיני סיבות שלא אכנס אליהן כאן.

הפרויקט הזה, שהיה מתיש וסוחט ביותר, נמשך כמה חודשים טובים. בגיל חמישה חודשים בערך (אחרי ההחלמה מהניתוח הראשון) התחלתי לשלב תחליפים, בכמויות קטנות ובהדרגה; ובגיל שמונה חודשים סיימתי סופית את השאיבות. הייתי מאוד גאה על התקופה הזו בה התינוק שלי ניזון מחלב אם, אך גם סחוטה ביותר מהקושי הרב.

כיום, כשמדי פעם מתייעצות איתי אימהות במצב דומה לגבי הדילמה - לתת חלב שאוב או תחליף - קשה לי לתת תשובה ברורה. יותר מכל, הדבר תלוי בבחירה האישית של האם. האם חשוב לך להעניק חלב אם לתינוקך? האם את רוצה להיכנס לזה? כיצד את מרגישה לגבי מתן תחליף חלב? יותר מכל אני רוצה להדגיש, ששתי האופציות לגיטימיות לחלוטין. חלב אם הוא דבר נפלא ואני מאוד מאמינה בו. אני חושבת שהוא הדבר הטוב ביותר לתינוק (וישנם יתרונות ברורים בהנקה גם לאם). אבל בקבוקים ואבקות, לפני שהפכו ל"מיין סטרים" בתזונת תינוקות, נוצרו בדיוק בשביל המקרים הללו, שבהם התינוק באמת לא יכול לינוק!

סיפוק חלב אם שאוב הוא פרויקט כבד מאוד משום שהגוף שלנו מתקשה לספק כמויות משמעותיות כשמתחברת אליו מכונה ולא תינוק. זה אולי נשמע הזוי אבל זה ממש כך (גם יועצות הנקה מקצועיות מסבירות כמה קשה לייצר כמויות כשאין הנקה אלא רק שאיבה, וכמה חשוב לשאוב לעתים קרובות מאוד כדי להצליח לספק את הכמות הנדרשת). השאיבה היא גם לא חוויה נעימה (למרות שמתרגלים לזה), וגם העובדה שחלב האם יוצא מהגוף לא ישירות אל התינוק - מכבידה, משום שכך אנו מאבדים הרבה מיתרונות ההנקה: הזמינות, הסטריליות, הטריות והטמפרטורה הנכונה - כל אלה לא קיימים כאן... בנוסף לזמן ולכוחות שמוקדשים לשאיבות, צריך גם להתעסק באחסון החלב, חימום שלו, האכלת התינוק מבקבוק ורחיצת הבקבוקים.

אני לא מנסה חלילה לרפות את ידיה של מי שבוחרת לשאוב. אני חושבת שזה דבר מדהים וכל הכבוד למי שמתגייסת לפרויקט הזה - היתרונות לתינוק הם עצומים. אבל אני מבקשת להדגיש שגם הבחירה החלופית היא לגמרי לגיטימית.

בסופו של דבר, מי שמתלבטת יכולה להתחיל ולראות איך זה הולך. תמיד אפשר להפסיק, וגם כמויות קטנות של חלב אם עושות את שלהן.


3. מעבר מזון אל האף

כאשר החך פתוח, משהו חסר ב"גג" המפריד בין הפה לבין האף. ככל שהחסר גדול יותר, שני החללים הללו - שאמורים להיות נפרדים - מתפקדים כחלל אחד. לנו זה נשמע נורא, אבל התינוק לא מכיר משהו אחר, וזו התחושה הרגילה והטבעית שלו. ובכל זאת, לא טבעי שמזון (בשלב זה - חלב) עולה גם לאף. לרוב תינוקות מסתדרים עם העניין, אבל לפעמים זה יכול להציק להם. גם בגלל זה חשוב וכדאי להאכיל את התינוק לאט, בתשומת לב וברגישות, תוך הקשבה לתנועות הבליעה והנשימה (אגב - זה אחד היתרונות הבולטים בחלב אם: אם התינוק מקבל חלב אם ולא תחליף, ה"שטיפה" של חלל האף בחלב פה ושם לא אמורה להציק לו בכלל, בגלל שחלב אם הוא נוזל גוף טבעי; אבל גם זה עניין אישי מאוד ותלוי בתינוק שלכם). כדאי להיות מודעים לעניין, לנהוג בעדינות ולא להיבהל אם יוצא קצת חלב מהאף.

בנוסף לזה חשוב מאוד להיות מודעים לאפשרות של פליטת מזון. כל תינוק פולט לפעמים, אבל תינוקות בעלי חך שסוע עלולים לפלוט מעט יותר בגלל בליעת אוויר רבה יותר במהלך האכילה, ואצלם הפליטה עולה לפעמים גם לאף. זה ממש לא נעים, ואם הם בדיוק שוכבים - הסכנה בשאיפת המזון שנפלט גדולה יותר מאשר אצל תינוק רגיל. לכן חשוב מאוד שהמטפל יהיה קשוב לתינוק גם במהלך הארוחה וגם אחריה, יחזיק את התינוק עליו במשך זמן מסוים לאחר סיום הארוחה ויהיה קשוב גם לאחר שהוא משכיב את התינוק. בכל מקרה, אם אתם חוששים, או אם נדמה לכם שהתינוק פולט יותר מדי - אנא התייעצו עם הרופא שלכם!


4. מוצץ

תינוק שיש לו חך שסוע לא יכול ליצור ואקום - כבר אמרנו. אחת ההשלכות היא שהוא לא יוכל להחזיק מוצץ בפה. אם מחזיקים לו את המוצץ, הוא יכול ליהנות ממנו - אבל ברגע שעוזבים, המוצץ ייפול, כי אין ואקום שמחזיק אותו...

אם נראה לכם שהתינוק זקוק למוצץ, אפשר למצוא פתרונות. מישהי פעם סיפרה לי שכאשר התינוק שלה היה קטן, היא נהגה לגלגל מגבת קטנה ולשים אותה כמעין "קיר תומך" בצמוד למוצץ. התינוק היה שוכב כשהמוצץ בפיו והמגבת הייתה תומכת שהמוצץ לא ייפול. בהמשך התינוק למד להחזיק לבד את המוצץ בפה וזה עבד. ישנם תינוקות שמסתדרים ללא מוצץ, או שמתחילים להתחבר אליו (או לחיתול בד, או לשמיכה אהובה - כל אחד על פי העדפותיו) רק בגיל כמה חודשים, כאשר הם כבר מסוגלים להחזיק ולקרב אל הפה. בסופו של דבר, גם העניין הזה מסתדר!


5. מעבר למזון מוצק

בסביבות גיל חצי שנה (ויש אומרים שקודם) "אמורים" להתחיל עם מזונות מוצקים. אני כותבת "אמורים" במרכאות, כי גם עם כל תינוק אחר אין הכרח שדווקא בגיל זה הוא יתחיל לאכול מהאוכל של כל המשפחה - זהו עניין מאוד אישי וכמו בכל דבר אחר, רצוי וראוי לכבד את העדפותיו של התינוק ולנהוג בו ברגישות. לגבי תינוק עם חך שסוע, זה נכון שבעתיים!

אצל כל תינוק, טעימה של מזון חדש מלווה בשלל תחושות חדשות: טעם, ריח, מרקם וטמפרטורה לא מוכרים. אצל תינוק עם חך שסוע אני יכולה רק לתאר לעצמי, מההתנסות עם בני ומהניסיון לדמיין מה עבר עליו, שכל החידושים הללו נחווים בעוצמה מוגברת משום שלכל טעימת מזון יש פוטנציאל לעלות לאף ולהציף את כל החלל הפתוח הזה. באופן עקרוני אין מניעה לתת לתינוק עם חך שסוע מזונות חדשים (בהסתייגות קלה שאפרט בהמשך), אבל צריך לשים לב אילו תחושות ותגובות העניין מעורר ומה זה עושה לו.

ישנם תינוקות שנהנים מאוד מהמזון החדש וכלל לא מפריע להם אם מדי פעם יוצא להם קצת מרק מהאף. לפעמים המטפל נבהל ממראה של גזר מרוסק שנוזל מהאף ואילו התינוק ממשיך לאכול בהנאה.

ישנם תינוקות שמעט נרתעים מהעניין אך עם הזמן מתרגלים ומשתפים פעולה. חלקם ילמדו למצוא דרכים יצירתיות לעקוף את השסע, במיוחד אם הוא שסע קטן - הם ילמדו להעביר את המזון באופן שאינו מתקרב לשסע ו"לגלגל" אותו בפיהם באופן שלא יפריע להם.

וישנם תינוקות שפשוט לא סובלים את העניין! הם נרתעים, מתחלחלים, מתנגדים - ופשוט אין טעם להמשיך.

הבן שלי התעניין מאוד באוכל מוצק אך ככל שנחשף למזונות חדשים ראיתי שמעבר המזון לאף מאוד מפריע לו (השסע שלו היה מאוד גדול). גיליתי שאם הוא מנסה לאכול מזונות רכים ונוזליים, כמו גבינה רכה או מרק, גם בכמויות קטנות המזון עולה לאף ומציק לו מאוד. ואז גיליתי שהדרך הטובה ביותר עבורו להשתתף בחוויית האכילה היא פשוט לתת לו לשלוט במזון שנכנס לפיו: מזונות שאינם נוזליים או רכים מדי, ובעיקר מזונות שהוא יכול היה לאחוז בידו, היו הכי טובים עבורו; הוא נהג להחזיק פיסת מזון ביד (למשל, חתיכת אפרסק) ולמצוץ אותו בעדינות, ובהמשך לנגוס ממנו נגיסות קטנות. מכיוון שהמזון לא היה נוזלי או רך מדי, הוא הצליח לשלוט בו גם בתוך הפה ולרוב לא היו בעיות.

עם הזמן הרגשתי שהבן שלי רוצה לאכול יותר ויותר ומתקשה בכך, בגלל המגבלה של השסע. הוא אמנם אכל, בעיקר דברים שאפשר להכניס לבד לפה ולבלוע בלי ש"ישוטו" יותר מדי בתוך הפה (כגון: חתיכות של פסטה, חביתה, גבינה צהובה וכדומה) אבל התחושה הייתה שהוא רוצה יותר - ומתקשה. זה היה מצער אבל בשלב זה הניתוח לתיקון החך כבר היה קרוב מאוד. לאחר שעברנו את הניתוח הזה ואת תקופת ההחלמה, הבן שלי - כמו בשיר של ע' הלל - "התחיל לאכול - והכול!". זו הייתה חוויה מדהימה ומרגשת. בזמן קצר הוא השלים את כל מה שהיה חסר לו מבחינת היכרות והתנסות עם מזונות מגוונים, ולא נותר עוד שום קושי, לשמחת כולנו.

עוד קוריוז קטן: הדגשתי שוב ושוב שתינוק עם חך שסוע לא יכול ליצור ואקום. גם אחרי ניתוח החך אוּרי המשיך לשתות חלב בבקבוקי הברמן, משום שהוא לא היה רגיל לבקבוק אחר וגם לא התרגל עדיין לפעולה של יצירת ואקום. אנחנו הנחנו לעניין הזה ולא עשינו מזה סיפור, אבל ביני לבין עצמי תהיתי: האם יום אחד הוא יוכל ליצור ואקום? לשתייה בקשית למשל? והנה יום אחד, בהיותו בן שנתיים וחצי בערך, התרחש נס לנגד עינינו: היינו במסעדה והנסיך שלנו קיבל מיץ תפוזים עם קשית. תהינו מה הוא יעשה בה. הילד לקח את הקשית ושיחק קצת, מתוך חיקוי הכניס לפה ושאף, ו... המיץ עלה לאורך הקשית והגיע לפה! ההתלהבות הייתה עצומה וכמובן עודדה אותו. הוא המשיך להתאמן וכעבור זמן קצר היה לאלוף בשתייה בקשית. לבעיית הואקום לא נותר עוד זכר.

לסיכום: מה שהכי חשוב בנושא האוכל (כמו בנושאים רבים אחרים) הוא סבלנות. גם אם כרגע נדמה לכם שהתינוק שלכם הוא היחיד בעולם שעדיין שותה חלב בבקבוק ולא עובר למזון מוצק, זה בסדר. תזרמו איתו. זה לא כל כך נורא אם ההסתגלות שלו למזון "רגיל" תתעכב בכמה חודשים. ברגע שהשסע יתוקן ויחלים, יתחיל תהליך מואץ של השלמת החסר, ובסופו של דבר הכול יסתדר.

לסיום, ההסתייגות שהבטחתי: מבחינת סוגי המזונות שניתן לתת לתינוק עם חך שסוע, פרט למגבלות הרגילות שיש לגבי כל תינוק בגיל זה, הייתי ממליצה להימנע ממזונות קטנים מאוד שעלולים לעלות לאף ולהיתקע שם באופן שיציק לתינוק (או חלילה להישאף משם לריאות), כגון אורז או קוסקוס. עדיף - כך אני הרגשתי וכך נהגתי - להמתין עם מזונות מסוג זה עד שהחך יהיה שלם.

***

ניסיתי להקיף את מגוון הסוגיות המרכזיות שעימן התמודדנו בשנה הראשונה לחייו של התינוק, ואשר קשורות לשסע בחך. על עניינים אחרים - כגון בקיעת שיניים והתפתחות הדיבור - אפרט בפוסט נפרד, בהמשך.