24 בדצמבר 2012

מחשבות ("טיוטה")

ההחלטה שהתקבלה בצוות הרב-תחומי בבית-החולים "מאיר", ולפיה הדרי צריכה לעבור ניסיון נוסף של "פלטה", הותירה אותי עם הרבה שאלות ובעיקר מחשבות בראש.

המחשבה הראשונה איתה יצאתי מהמרפאה הייתה איפה עושים את ה"פלטה". ניסיון העבר, מבחינת הצלחת הטיפול, היה זהה ב"איכילוב" וב"רמב"ם". הצוות מצידו אמר לנו שניתן לעשות את הטיפול בשני המקומות, והתוצאות יהיו מוצלחות באותה מידה.

מצד אחד ישנו פרופ' אייזנבוד שהוא חלק מהצוות אליו אנו משתייכים, מקצועיותו ראויה להערכה על-פי גורמים רבים, אך המרכז אליו הוא משתייך בחיפה מרוחק גיאוגרפית. מצד שני ד"ר בוצר, דמות שאנחנו מכירים ומעריכים מבחינה מקצועית, הדרי מכירה אותו ומבחינת צוות המרפאה רמת מקצועיותו זהה לצוות של רמב"ם. הצוות דיבר איתנו ואמר כי איפה שנחליט להתחיל את הטיפול זה בסדר וחשוב שנקבל החלטה שתהיה טובה לנו.

מאחר שאנחנו בביקורות חוזרות אצל ד"ר אייל בוצר בבית-החולים "איכילוב", ציפתה לנו ביקורת כזאת בשבוע שעבר, חמישה ימים לאחר הפגישה בבית החולים "מאיר". התחושה הפנימית שלי הייתה חוסר חשק מוחלט ללכת. היה לי קשה להפיל על הדרי מפגש נוסף עם רופאים, וזאת למרות שהיא מכירה את הדמות של "אייל". כשסיפרתי להדרי כמה ימים קודם לכן שאנחנו הולכים לאייל, היא לא נתנה לי הזדמנות להמשיך את המשפט ומיד התחילה לבכות. אני ידעתי שכמבוגר אחראי אני חייבת להיות אמיצה בשביל שתינו, ולא תמיד זה קל, אז במקום לדחות את התור, בחרתי לעשות מהיום הזה יום כיף.
סיפרתי להדרי ביום שלישי בבוקר שאני אאסוף אותה מוקדם מהגן ואנחנו נוסעים לאייל ברכבת. באופן מפתיע ומשמח זה הצליח. הדרי שמעה רכבת וממש שמחה, למרות הידיעה שמדובר בביקור אצל רופא השיניים שלה.

חווית הנסיעה ברכבת (ואליה הוספנו אוטובוס להשלמת החוויה) עשתה את כל ההבדל. הדרי הגיעה למרפאה עם תחושת יום של חוויות. כמובן זה לא מנע את הבכי בשנייה שראתה את ד"ר בוצר, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהדרי דיברה איתו בקול המאוד מתוק שלה. סיפרה לו על הרכבת האדומה שנסעה בה ועל האוטובוס. מבחינתי זה היה שווה את כל העייפות...
זו הייתה הפעם הראשונה שהדרי דיברה עם ד"ר בוצר, וכזכור מדובר בהיכרות ארוכה למדי. ד"ר בוצר נראה כאילו נשבה, שוב, בקסמיה, וכבר באותו ביקור שריין לעצמו הזמנה לחתונה שלה.

הביקורת עצמה עברה בשלום ומבחינתו של ד"ר בוצר הביקורת הבאה תהיה בעוד חצי שנה. לכאורה מספיק זמן לנשום.
הצגתי בפניו את תוצאות הפגישה של הצוות הרב-תחומי. ד"ר בוצר סבר שמבחינת הטיפול המסוים הזה פרופ' אייזנבוד (כמובן שעדכן אותי שפרופ' אייזנבוד זכה בתואר המכובד "פרופסור" באותו יום ממש) הוא הדמות הנכונה לטיפול בהדר. סיפר כי מדובר בטיפול "פלטה" עם אחוזי הצלחה גבוהים ושיתוף פעולה שלנו יוביל לתוצאות מוצלחות. בנוסף הוא המשיך ואמר שבצוות המטפל של "איכילוב" ישנה פסיכאטרית ילדים שמלווה הורים וילדים במהלך טיפולים רפואיים כאלה ואחרים, ואולי כדאי לעשות חשיבה גם בכיוון הזה מאחר והוא רואה כמה רגישות מעורבת פה מצד שני הגורמים - של הדרי כמטופלת ושלי כאמא. נדמה היה לי לרגע שד"ר בוצר קורא את המחשבות שלי.

תקופה ארוכה אני שואלת את עצמי איך אני יכולה לתת להדרי את ההגנה המרבית בכל הקשור לטיפולי ה"פה" שלה. הדרי כבר בת שלוש ומהיום שנולדה היא חווה טיפולים בפה. קטנה-קטנה שעברה כבר שני ניתוחים ואינספור טיפולי שיניים, רגע לפני סיבוב נוסף של "פלטה". כזאת של גיל 15, אבל מדובר בילדונת בת 3. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי שואלת אם יש לי כלים נכונים להעניק לה למען ההתמודדות שלה לטווח הרחוק, ואולי אני צריכה הכוונה מקצועית. הסביבה הקרובה שלי, זו שמבינה אותי, מכירה אותי ואולי אפילו מתמודדת עם מצבים זהים, אומרת שהחום והאהבה שאנחנו כהורים מעניקים לה הם מספקים, וכן, לכל ילד יש דברים שהוא מתמודד איתם במהלך החיים. ההגנה הכי טובה היא החום, החיבוק, האהבה. לא צריך יותר מזה. ואני שואלת את עצמי - באמת לא צריך יותר מזה?

אני לא בטוחה שפסיכולוג/פסיכיאטר ילדים ידע לתת לי את הכלים שאני מאמינה בהם ובהכרח מתאימים לי על-מנת לדעת איך מתמודדים, כלים אותם אוכל להעניק להדרי ויתנו לה הגנה נפשית - היום מרופאים שרוצים את "הפה" שלה ומחר מהסביבה שלא בטוח תדע איך לקבל את השוני הכל-כך מזערי הזה, אבל נודה על האמת - הוא קיים. אני לא רוצה טיפולים בדיעבד. אני רוצה לחזק את המערכת הנפשית של הדרי בדיוק כפי שאני דואגת למערכת החיסונית שלה שתהיה מחוזקת (בעיקר בעזרת הדברים שאני דואגת שהיא תאכל או לא תאכל). אני רוצה שהדרי תגדל עם הטיפולים הרבים האלה בהווה ובעתיד ותהיה שלמה איתם. שהעולם הרגשי שלה יהיה מוגן מכל אלה שרוצים את "הפה", גורמים לה לכאב, שלי אין שליטה עליו, או סתם כאלה ששואלים עליו שאלות. אני מאמינה שמערכת נפשית ניתנת לחיזוק ולתחזוק בדיוק כפי שאני יכולה לדאוג למערכת החיסונית שלה שתהיה מחוזקת, אך אני חושבת שעדיין אין לי את הכלים הנכונים לכך. אני רוצה אולי יותר מדי דברים שלא בהכרח ניתן לקבל; אז נכון שכאמא אני מתמקצעת כמעט בכל תחום אפשרי, ונכון שמערכת נפשית מחוזקת נכונה לכל ילד ולאו דווקא ילד שנזקק לטיפולים רפואיים, אבל במקרה הזה הכל הרבה יותר רגיש ומעסיק אותי יותר מכל דבר אחר.

אני מניחה שעד שלא אנסה לקבל הכוונה מקצועית לא אדע, וזה בסדר גם אם לא אסכים עם מה שמציעים לי, אבל לפחות אקבל עוד כלי להתמודד איתו. אני לא באמת יודעת מהם הכלים להם אני מצפה, אני לא באמת יודעת מי יכול לתת לי אותם. אולי המילה "פסיכיאטר" מרתיעה אותי בלי שום סיבה, בייחוד לאור העובדה שהדרי היא ילדה מלאת שמחת חיים ועולם רגשי מפותח מהרבה יותר ילדים שהם בני גילה. יש לי עוד כל-כך הרבה מה לברר עם עצמי.

מחשבות הן דבר שמשתנה ומתחלף. המחשבות לעתיד שלי הן כרגע ממש כמו הפוסט הזה, אבל גם הן יכולות להשתנות. אני כותבת את הפוסט ופרסומו דורש ממני מאמץ שלא היה לי עד עכשיו. אולי בגלל שהכל פה נכתב לעתיד לבוא ולא בדיעבד כמו עד עכשיו.

דבר אחד אני יודעת בוודאות - למען הבנות שלי אני מוכנה לנסות הכל, גם דברים שלעולם לא חשבתי שאצטרך. בין אם זה לעבור מרחק גיאוגרפי בשביל להעניק להן את הטיפול הטוב ביותר ובין אם זו ההכרה בעובדה, אפילו בקול, שאני רוצה עזרה.

3 תגובות:

  1. מבלי לקרוא את כל הרשומה, דרור אייזנבוד הוא אדם מיוחד במינו. היה לי את הזכות להיות מטופל אצלו מתחילת דרכו ברמב"ם ועד ל"סיום" הטיפול שלי שם. הפסקתי את הטיפולים האורתודונטיים בעת היותי בצבא, חבל שכך, אך אחרי ניתוח כושל ורשלני במחלקת הפלסטיקה של רמב"ם, כבר לא יכולתי יותר לדרוך בתוך מתחם בית החולים. לא הייתי שם מאז 1999.

    אין לי מספיק מילים טובות לתאר את דרור אייזנבוד. אין מילים שיכולות לתאר את מידת האכפתיות והאמפטיות שלו למטופלים. :)

    מאוד שמח לשמוע שדוקטור אייזנבוד הינו פרופסור.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מניחה שאין לך באמת מושג כמה חשוב לי לשמוע את המילים האלו.
      אני כן מאמינה שגם אני אכתוב דברים זהים, בקרוב, מניסיון יחד עם הדרי שלי.
      לבינתיים אני רק עם מחשבות של מה יהיה...

      תודה

      איריס

      מחק
  2. אולי כדאי לשקול ביתר שאת את עניין הפסיכולוג...

    יש כאלו שחושבים שאילו הייתי מקבל טיפול בשלב מוקדם יותר בחיי ולא מגיל 15, הייתי נמצא היום בנקודה אחרת בחיים האישיים שלי..

    ואם לגבי זה נכון, אז באמת חבל...

    השבמחק