23 בפברואר 2014

בחינת בגרות


הנסיעות לביקורות בבית-החולים רמב"ם נהיו לשגרת החיים שלנו. להדרי יש פלטה בפה שתפקידה להרחיב את הלסת והיא חובשת את המסכה שלה בלילה בשביל לפתור את ה'מנשך ההפוך'. אחת לחודש וחצי אנחנו נוסעים לחיפה. 

ביום חמישי האחרון נסענו שוב לביקורת אצל פרופ' אייזנבוד. לנסיעה הפעם הצטרפה אחותה הקטנה של הדר שנולדה רק לפני חודש. כמה ימים קודם לכן שאלתי את הדר (כן, שאלתי, לא ביקשתי ולא הודעתי), אם היא תרצה לנסוע לדרור (פרופ' אייזנבוד) עם אבא ואני אשאר בבית עם הקטנטונת. אני מלווה את הדר בכל טיפול מהיום שנולדה וגם עבורי לשאול אותה את השאלה הזאת היה סוג של מבחן. קצת הוקל לי כשהדר סירבה ואמרה שאבא יכול להישאר בבית ואנחנו ניסע יחד. כנראה לשתינו יש עוד דרך ותהליך לעבור. עבורי זו לא הייתה אפשרות לנסוע בלי יועד. יצא לי יותר מפעם לראות בקומת ההמתנה של רמב"ם אימהות המגיעות עם ילדיהן לטיפולים, ולי נותר רק להודות שאני לא צריכה לעבור את זה לבד, מכל סיבה שהיא, ויש לי את יועד אתנו.

הדרי הייתה במצב רוח רציני לאורך כל הנסיעה, אבל הצלחתי לשעשע אותה עם שירי פורים.

המתנה ארוכה של שעה וחצי בבית-החולים ובסופה פרופ' אייזנבוד מקבל אותנו לטיפול. הפעם שוב, כמו בכל פעם מחדש, אני מלאת הערכה לסבלנות ולשלווה שלו ביחס להדר. בחודש האחרון פגשתי לא מעט רופאי ילדים, צעירים ומבוגרים כאחד, שככל הנראה פספסו את השיעור שעוסק בסבלנות ושלווה כלפי המטופלים והוריהם.
 
הדר ידועה באופיה הקשה להשגה ובכך שמעמידה דמויות שונות למבחן גישה אליה. גם הפעם, למרות שהיא מכירה ויודעת מי זה דרור, היא בקושי יוצרת איתו קשר עין ובוודאי שלא מדברת. פשוט יושבת על אבא שלה, שהוא עצמו יושב על כסא הטיפולים. דרור מנסה לדובב אותה עם שאלות רבות, אולי כך ינסה שוב למצוא חן בעיניה. לא מוותר לה, כאילו כל הזמן לפניו ולא מחכים לו מטופלים או עבודה נוספת. ואכן הוא מצליח: הדרי בסופו של דבר מדברת איתו, מספרת לו ומשתפת אותו, בפעם הראשונה, באופן משמעותי, מאז שהתחילה את הטיפולים ברמב"ם. נראה הפעם שדרור עבר את המבחן של הדרי. כאילו היא מבינה שגם הוא, אולי, רוצה בטובתה.

פרופ' אייזנבוד היה מרוצה מהתקדמות הטיפול של הפלטה ומהשינוי שנוצר בפה. כמובן גם חיזק, בדרכו הייחודית, את הדר על שחובשת את המסיכה לאורך זמן.

בביקור הקודם שלנו פרופ' אייזנבוד לקח מידות על-מנת להתאים להדר פלטה תחתונה בפה. באותו ביקור הדר נלחמה, התנגדה, בכתה ויצאה מותשת מאוד מהטיפול. לצערינו טעויות קורות והפלטה שהכינו לביקור הנוכחי לא מתאימה לפה ולא יוצרת את הלחץ שפרופ' אייזנבוד רצה שיווצר בעזרתה ללסת. משמעות הדבר שיש צורך באותן מדידות שוב.

הפעם הדרי בוחרת לא להילחם. אותו טיפול בדיוק אשר עברה לפני כחודשיים עובר עכשיו כמעט ללא דמעות. הפעם אני דמעתי יותר ממנה, אולי כדי להזכיר לעצמי שזה בסדר לבכות גם אם הדר מבינה שהיא יכולה להתגבר. הדמעות שלי היו מהמחשבה שתהיה להדרי עוד פלטה ועוד ברזל בפה. הדמעות שלי מגיעות מהידיעה שפרופ' אייזנבוד מעדכן כי בקרוב גם יהיו קוביות ("טבעות") על השיניים והדר תבחר את הצבע כי היום הקוביות בשיניים מגיעות בצבעים. הדמעות שלי מגיעות כי הדרי לא בוכה והיא בסך הכל בת ארבע וקצת אשר עוברת כל-כך הרבה וזאת זכותה המלאה לבכות.

מי אמר שלהתגבר על הבכי זה נכון?

בשיחות שלי עם הדר, בזמנים שונים, אני מזכירה לה שהיא יכולה לבכות אם היא רוצה, אבל היא בהבנה שלה בוחרת להתגבר ולא לבכות. עכשיו אני רואה אותה עוצרת את הדמעות ומקבלת בהסכמה, ספק הכנעה, את הטיפול בפה. 

המדידות לפלטה מסתיימות והדרי קמה אליי לחיבוק ולא עוזבת לי את היד. לריסה, הסייעת, מוציאה לה מהמגירה שורה ארוכה של מדבקות, מחבקת אותה ואומרת לה "כל הכבוד לך, היית נהדרת". הדר לא מסתכלת עליה ואומרת תודה בביישנות. יוצאים מהחדר והדר אומרת לי "לא בכיתי אמא, התגברתי, נכון?" ואני מבינה שבמונחים שהיא רכשה זה להתגבר, אבל במונחים שלי זה להתבגר ולו רק בגלל ההבנה שלה.

בבית סבתא מחכה לה עם משחק בצק חדש, בגן היא מקבלת מכוכבה, הסייעת שכל-כך אוהבת אותה, טבעת קטנה ומנצנצת. אוסף של הפתעות שמזכירות לי שעם כל בחינות הבגרות שהדר עוברת, היא בסך הכל בת ארבע וקצת.

2 comments:

  1. מדהים, מדהימה ומרגש מאד... הילדים המדהימים שלכם עוברים כל-כך הרבה ומתמודדים עם זה ומלמדים את כולנו שיעור גדול ומשמעותי על כח עמידה, על יכולות, על כח רצון ועוד ועוד ועוד. מאחלת שהטיפולים ישאו פרי ושבקרוב כל זה יהיה מאחוריכם !!

    השבמחק