1 באוגוסט 2013

שנה לפתיחת הבלוג

הבלוג מציין היום שנה לפתיחתו, ובכל פעם שאני קוראת תגובה חדשה באחד הפוסטים או רואה כניסה חדשה ל"קומונה" בתפוז - תחושת סיפוק, ולפעמים טיפת גאווה, עוטפת אותי.

נראה כי הבלוג מופץ ברשת ללא עזרה של שירי ושלי. אנחנו כבר לא מפיצות ברשתות חברתיות או בפורומים שונים כמו שעשינו בהתחלה כדי לעורר את הקריאה בו. אנחנו כותבות לעתים רחוקות רשומות חדשות, ולכאורה נראה שאין לנו מה לחדש, אבל זה לא באמת מדויק. אני מרגישה שכל מה שאני חווה כרגע עם הדרי בטיפולים החדשים עוד צריך לשקוע ולרדת אצלי כדי שאוכל לכתוב על כך. בינתיים אני מממשיכה לשתף, בעיקר את שירי, בחיוכים ובדמעות. 

יוצרות איתנו קשר לא מעט נשים, בתגובות בבלוג עצמו, בשאלות, תהיות או סתם התייעצויות ב"קומונה". פונים אלינו נשים בהריון, הורים לנשים בהריון ואמהות טריות באופן פרטי בתיבת הדואר של הבלוג. עבורי כל תגובה או פניה מרגשת ומחזקת בי את ההרגשה כמה נכון היה לפתוח את מקור המידע הזה. לכולם אנחנו משתדלות להגיב ולהתייחס בהתאם לידע ולהבנה שלנו.

שירי ואני אמנם עוברות מסע משותף אך בשני עולמות שונים. אני יכולה להעיד על עצמי כי בעבר נמנעתי משיחות טלפון עם נשים שרצו רק לדבר עם מישהי שחוותה את מה שאולי צפוי להן. קשה לי לקחת על עצמי את האחריות בשיחות הללו. לא רוצה להביע דברים בקול באוזניהן של נשים בהריון ולחשוב שהדברים שלי עלולים לפגוע באותה אישה. בוודאי לא אישה בהריון אשר באופן טבעי נמצאת בתקופה מלאת חוסר וודאות וכרגע גם ממצאי בדיקות ההריון הופכים את התקופה ללא פשוטה. 

לאחרונה יצרו איתנו קשר שתי נשים בהריון. שתיהן בעיצומו של הריון ראשון, מלאות התלבטויות וחסרות ודאות בנוגע לעתידן ועתיד עוברן. לראשונה יזמתי איתן שיחות ורק בסיום השיחה הבנתי כי הפתעתי את עצמי. אמנם זכיתי מאותן נשים להוקרת תודה על הדברים שנאמרו בשיחות בינינו, אך התחושה שאני יכולה להוות משענת לאישה הזקוקה לה, בזכות הבלוג, הותירה בי תחושת סיפוק גדולה. התודה היא משמעותית, אך העובדה כי לאחר שיחה אחת התקיימו שיחות נוספות הבהירה לי כמה נכון הצעד הנוסף אותו העזתי לצעוד. 

כל אחת מאותן נשים שיתפה אותי ברגשות ובתחושות השונות שההריון מביא איתו. הזדהיתי איתן והבנתי בדיוק על מה הן מדברות. לעתים אף יכולתי להרגיש בתוכי את מה שהן חוות. ברגעים מסויימים קיבלתי את התחושה שאני חווה סיבוב שני של הריון עם הדרי, רק הפעם עם הרבה יותר תובנות למצב אליו נקלעתי - וכמה טוב ונכון שאני יכולה ולו במעט אולי להקל עליהן.

אני מאמינה כי הבלוג והקומונה ימשיכו להתפתח בהתאם לצורך. אני מקווה שהקהילה הקטנה שנוצרה תמשיך לתמוך ולעזור. ובעיקר אני בתקווה שכולנו נזכה לגדל את ילדינו בבריאות, בנחת ועם המון חום, תמיכה ואהבה.

2 תגובות:

  1. אני יכולה להגיד מנסיוני האישי, שפשוט זכיתי כשמצאתי את הבלוג הזה ואת ה״קומונה״. יש כל כך הרבה תשובות לשאלות שלי, להתלבטויות שלי וכמובן לחוסר אונים הזה שהיה לי ולבעלי כדחזרנו הבייתה עם מיכל.
    אני יכולה להגיד בנוסף שאני חושבת שאם הייתה ולו מחשבה אחת קטנה לאחת האמהות לא להשאיר את ההריון ואתן עזרתן לה לא לעשות זאת בזכות השיחות והדברים שכתבתן בבלוג, קניתן את עולמכן.
    איזו זכות!!!
    אני בזכותכן הכרתי את דר׳ אריאלה. לא ראיתי אותה, שוחחנו בטלפון ובמילים ואני מודה על כך יום יום.
    יתרה מזאת, יש חלק מההתייעצויות שאעדיף לשאול אתכן בקומונה ולא את רופא הילדים של מיכל כי אני יודעת שהנסיון שווה המון! (זה קרה שניסיתי להתייעץ עם הרופא ילדים על משהו מסויים והוא אמר שהוא ״לא מתמצא״).
    אז תודה לכן בנות יקרות, בברכת שנה טובה ומבורכת שהשם יתברך יברך את כולם בכל הטוב שבעולם וישמח את כולנו.
    מיטל בן עמי.

    השבמחק
  2. מיטל יקרה, תודה רבה על המלים המחזקות, גם אנחנו שולחות לך ברכות לשנה טובה מבורכת ומלאת בשורות טובות, הרבה בריאות ושמחה!
    שירי ואיריס

    השבמחק